אז הגיע הזמן לפוסט היום הולדת השנתי לא?
זהירות- הפוסט הזה הוא לא פוסט ״רגיל״ שלי, יש לו סיכוי לדכא אתכם קצת אבל אם תתמידו עד הסוף יש מצב שתסיימו עם חיוך, לא מתחייבת.
וואוו זאת הייתה חתיכת שנה,
לחשוב שבאוגוסט שנה שעברה האמנתי שבבסיס של כל אדם כמעט יש טוב, היום אני מבינה שיש אנשים שמונעים מרוע מוחלט.
אוגוסט שנה שעברה האמנתי שעוד יכול להיות פה שלום, היום אני מבינה שלא.
אוגוסט שנה שעברה הייתי אדם שמח יותר, מאמינה יותר באנשים, פחות עצובה, פחות מיואשת, פחות חרדתית, פחות נטולת תקווה.
אוגוסט שנה שעברה התלבטתי אם אני רוצה לגדל את הילדים שלי פה או במקום אחר… היום אני יודעת שאני לא רוצה לגדל אותם פה, עוד לא התחלנו להחליט מה לעשות עם זה אבל עצם ההבנה זה חלק מהתהליך.
אוגוסט שנה שעברה ידעתי שיש אנשים מושחתים בעולם, אנשים שאמורים לדאוג לרווחתם וטובתם של אנשים ודואגים רק לטובתם שלהם, היום אני מבינה שכמעט כולם כאלה ויותר מזה הבנתי, שחלק גדול מהאנשים לא מאמינים שאנשים טובים וערכיים יכולים לנהל את העולם, זו הבנה דרך אגב שגורמת לי תסכול גדול מאוד.
לסיכום החלק המייאש- זו הייתה שנה קשה, מערערת ועצובה.
לא להאמין שעברה כמעט שנה והם עדיין לא פה !!!
אבל
זו הייתה גם שנה של גאווה עצומה:
בשחר שלי שרק הולך ומתפתח וצומח וגדל (חמסה שלי!) והופך אותי לאט לאט לאשה הקטנה בבית.
בעומרי שלי שנהיה חתיך על חלל, שנלחם כדי לנצח את הבריאות שלו והצליח בענק, שהופך אט אט מילד רגיש וטוב לגבר רגיש וטוב, מחכה לנו נסיעה משותפת יחד בהמשך השנה ואני מתרגשת שיש לי ילד מספיק גדול כדי לצאת יחד רק הוא ואני לחופשה משותפת.
גאווה במשפחה שלי שאני אוהבת ונהנית יותר ויותר בחברתה, בילדים שלי שכבר מספיק גדולים לצחוק איתם, שהם אשכרה מבינים בדיחות, שאפשר לצאת איתם להופעות, פשוט להנות איתם ״כמו גדולים״.
זו הייתה שנה של גאווה עצמית, בפנימי שלי שמתחזק כל הזמן, בחתירה שלי לעבר המטרות והחלומות שלי למרות המכשולים, בזיקוק ההבנה שלי מה ומי עושה לי טוב ומי מיותר בחיים שלי ורק מעכב אותי.
זאת הייתה שנה שבה הצלחתי לדייק את מה שאני צריכה מחברות ועל פי זה השארתי או הרחקתי את הקרובים לי, זאת הייתה שנה שבה הבנתי שגם אנשים שלא קרובים אליי אבל נמצאים בסביבתי והאנרגיות שלהם לא טובות לא צריכים להיות לידי.
מצד שני זו שנה שבה ההבנה למי אני זקוקה לידי גרמה לי להתאמץ ולקרב אליי את אלה שבאמת מקדמים אותי , אני מודה שמרוב רעשי רקע לא ממש הבנתי את זה עד לאחרונה.
זאת הייתה שנה לא רק של רעש, אלא גם של שקט, למדתי להעריך את השקט וללמוד ממנו.
למדתי להעריך כמות ופחות איכות, תמיד אני רוצה כמה שיותר והכי הרבה ולאחרונה למדתי שפחות אבל איכותי ואמיתי זה אולי פחות ״נוצץ״ אבל הרבה יותר שווה.
זאת הייתה השנה שבה אני מרגישה שהכי הרבה הקשבתי לעצמי באמת.
זאת הייתה שנה שבה חיפשתי תשובות לשאלות מאוד קשות, קיבלתי אותן וידעתי להתמודד איתן בגבורה.
זאת הייתה שנה שבה התחדד לי יותר ויותר כמה זה חשוב להעריך את עצמך וברגע שאת באמת מעריכה את עצמך ויודעת שאת עושה את הכי טוב שלך כל מה שמסביב לא רלוונטי.
זאת הייתה שבה אני מרגישה שהחנות שלי התחזקה יותר, התפתחה יותר וכייף לי יותר ויותר, גם שקשה אני זוכרת שכייף לי, כמה כייף וכמה הודיה יש על לאהוב את מקום העבודה שלך.
זאת הייתה שנה של קורס מרתק במשאבי אנוש שגרם לי להבין שאני חייבת לחזק את היכולות הטבעיות שלי ולהמשיך לתואר שני בתחום, כל כך גאה בעצמי שאני עושה את זה!
זאת הייתה שנה של זוגיות יותר עמוקה, יותר רגישה, יותר ביחד מאי פעם, יותר הדוקה, עוד יותר אוהבת ועם בעל שהתחיל לפנק יותר מתמיד.
אבא שלי נפטר השנה, דוד ויהונתן נולדו השנה, רכשנו דירה השנה, איבדנו את לונה שלנו ורק מיקוש שלנו נשארה מהלהקה אבל היי, היא מקבלת ים של תשומת לב עכשיו.
זאת הייתה שנה שאם אני בוחנת אותה ממקום אגואיסטי של רווחתי שלי ורווחת משפחתי היא הייתה שנה טובה, שנה של התפתחות, התחזקות והתעצמות אבל אם אני מסתכלת עליה ממבט רחב של החברה שלי, המדינה שלי, היקום….. שנה קשה מאוד, מאוד.
מה אני מאחלת?
אני מאחלת לכולנו לראות את החטופים בבית וכמה שיותר מהר, אין יום ואין שעה שאתם לא בראש שלי, אני מבקשת סליחה שאני חיה את החיים שלי בזמן שאתם שם, זה בלתי נתפס והדבר הכי לא הגון והכי לא הגיוני שקיים בעולם !
אני מאחלת לנו להילחם ולסיים עם כמה שפחות אנשים טובים שהולכים בדרך.
אני מאחלת למדינה שלי שתתפקח.
אני מאחלת להנהגה (שלי?) שתעשה את הדבר הנכון והמוסרי.
אני מאחלת לאנשים טובים באמת להצליח ולשמור עליי.
אני מאחלת לחנות שלי להמשיך ממש ככה, באותו הקצב, רק להגביר.
אני מאחלת לצוות שלי, למשפחה השנייה שלי, לקבוצת אנשים שאני כל כך גאה בהם ואוהבת אותם להצליח, גם איתי וגם בלעדיי, תודה על החיוך של הבוקר והאנרגיות הטובות, מבטיחה להמשיך להשתדל להיות קודם כל עבורכם!
אני מאחלת לחברות שלי יותר זמן יחד, היה השנה מטבע הדברים פחות חו״ל, פחות חוויות ופחות זמן איכות יחד, חייבות למצוא את הזמן והדרך.
אני מאחלת לעצמי לחזק ולחדש חברויות שחשובות לי, אם רק היה קצת יותר זמן ביממה!
אני מאחלת לגוף שלי להמשיך להתחזק ויותר, יש לי עוד כמה יעדים בדרך, אומנם בת 45 אבל לגמרי בשיא שלי.
אני מאחלת לעצמי בזמן הזה שנה הבאה להיות לקראת סיום התואר השני שכל כך מרגש אותי וחיכיתי לו.
אני מאחלת לנפש שלי להמשיך להתעצב, אנחנו אף פעם לא מפסיקים לגדול .
אני מאחלת לעצמי לכתוב פוסט דומה שנה הבאה עם מטרות שכמעט הושגו ועם ים של מטרות חדשות בדרך.
אני מאחלת לעצמי למצוא שוב את המקום הנקי והטהור הזה של אמון באנשים, של להתרגש מאנשים, של לתת מעצמי 300% מבלי לחשוב מה התמורה, זה הפורטה שלי והשנה הזאת אתגרה מאוד את היכולת הזו.
אני מאחלת לעצמי להמשיך לקום כמעט כל בוקר על 200, אני מאחלת לעצמי להמשיך להתרגש מהחיוך היפה של בעלי, מהזנב של מיקה מקשקש כולו ובא לקראתי, מעומרי שלי הגבר גבר שמחבק אותי וזה מרגיש כאילו אני הילדה והוא ההורה, מנועמיקי שלי שכבר גדול אבל עדיין בא לקבל חיבוק ולהתכרבל, ומירדן דן שלי שלא כזה יודע לחבק אבל הסתכלות אחת בעיניים שלו ואת מרגישה את האהבה שיוצאת משם.
יותר מהכול אני מאחלת ומייחלת לבריאות טובה למשפחה שלי ולאלו היקרים לי, את כל היתר אפשר עם או בלי.
אני מאחלת לעצמי לחייך, אף פעם לא להפסיק לחייך גם שקשה, אני מאחלת לעצמי להרגיש את עצמי תמיד.
תודה אם הגעתם עד כאן, תודה גם אם לא, הכי חשוב שאני פרקתי:-).
מוזמנים לגלות עליי קצת יותר בפייסבוק, באינסטגרם, מבטיחה שממש בקרוב האתר הזה יהיה הכי אני שיש:-),
ואם התחברתם אז יש עוד פוסטים שהם "ריפוי בכתיבה", אולי יעשה לכם טוב.
שירלי.
