כמה מילים על תעופה עצמית ועל קבלה עצמית

מרגישה צורך ומי שמכיר אותי יודע שכשאני מרגישה צורך אני פועלת:-).

כמה מילים על תעופה עצמית, על אהבה עצמית ועל קבלה עצמית.

מאז שעברתי את השינוי החיצוני שלי וירדתי המון במשקל אני נתקלת המון פעם בתגובות כמו ״איזה כייף זה לאהוב את עצמך הא?״, ״תעופי על עצמך, מגיע לך״, ״איזה כייף לשחר עכשיו הא?״, “בטח שחר מפחד עלייך עכשיו״ …..

אז קצת ממה שאני מרגישה.

אהבתי את עצמי ממש גם 70 קילו יותר, חשבתי שאני יפה ומושכת גם לפני 17.8.17, התאריך בו התחלתי את השינוי שלי.

שחר היה צריך להגיד ״מודה אני״ לפני וגם עכשיו (כמו שאני אומרת כמעט בוקר בוקר כבר 16 שנים) והוא לא צריך לפחד כמו שאני לא צריכה לפחד, אמון לא קשור לנראות חיצונית.

השקעתי בעצמי ובנראות שלי תמיד, היה לי חשוב תמיד, ראיתי חלקים שאהבתי בעצמי אז וחלקים שפחות וגם היום לא מהכול אני מרוצה.

תעופה עצמית והשלמה עצמית לא קשורה למשקל, היא לא קשורה לאיך אתה נראה, זה משהו פנימי, במקרה שלי מגיל מאוד מאוד צעיר אהבתי את עצמי רוב הזמן, רוב חיי השלמתי עם החלקים הפחות טובים שלי ועם אלו הטובים, חשוב יותר- הכרתי את המעלות והחסרונות שלי ולמדתי לחבק את שניהם, לחזק את החזק ולחבק את החלש, בסופו של דבר בעיניי זה הכול עניין של מודעות.

אז למה בעצם עשיתי שינוי?

כי איפשהוא לקראת גיל 40 שהייתי בריאה וחזקה החלטתי שזה הזמן לעשות שינוי לפני שהמשקל ישפיע על הבריאות שלי, בעיניי הזמן לשינוי היה בזמן בריאות ולא בזמן חולי, רציתי לשחק עם הילדים שלי במגרש, רציתי להיות סבתא חזקה ואנרגטית, רציתי להמשיך לטרוף את החיים גם בגיל 40, 50 ו-70.

(חמסה חמסה חמסה)

ואיזה שינוי עשיתי?

(כן, זה החלק הרכילותי שמעניין הרבה ולא נעים להם לשאול אז קחו)

באוגוסט 2017 עברתי קיצור קיבה מסוג מיני מעקף, זאת ההחלטה הכי טובה שעשיתי בחיים שלי אחרי ההחלטה להילחם על שחר, זה הקיצור קיבה השני שעשיתי, הראשון היה פחות מוצלח (שרוול) והזמן שלו היה ממש לא נכון בשבילי ולא מהסיבות הנכונות.

בספטמבר 2020 אחרי שירדתי 70 קילו ושמרתי על המשקל לפחות חצי שנה התחלתי תהליך של ניתוחים להסרת עור עודף, ארבעה ליתר דיוק, האחרון דרך אגב כמעט שלח אותי לעולם הבא אבל זה כבר סיפור אחר.

כשיורדים כל כך הרבה במשקל ורוצים להנות מהתוצאות אין ברירה, מדובר בניתוחים יקרים, כואבים מאווווווד אבל מבחינתי אין שום טעם לרדת במשקל אם לא משלימים את התהליך עם סידור והידוק של העור.

אני אנצל את ההזדמנות כי כל הזמן שואלים אותי, לא- לא עשיתי ניתוח משום סוג בפנים כולל הזרקות ושאר ירקות, לא מרגישה שאני צריכה, ברור לי שכשארגיש שאני זקוקה לזה אעשה.

אז מה השתנה ?

אז ברור שהרבה יותר קל לקנות בגדים היום, הרבה יותר קל ללכת לים ולבריכה, הרבה יותר קל לשבת באוטובוס או במטוס, הרבה יותר קל להתאמן, לרקוד ולהתפרע.

פחות חם ומזיע, הכול הרבה יותר קליל, אוורירי וקופצני וברור שאני באורות מהשינוי שעשיתי, אני גאה בעצמי על השינוי שעשיתי, עבדתי מאוד מאוד קשה,

וברור שכשאני רואה במכון את הדמות שמשתקפת מולי במראה בזמן הרמת משקולות ואני קצת לא מאמינה, ברור שאני מעריכה יותר מאחרות את האפשרות ללבוש ביקיני, גופיה, קרופ טופ.

ומה לא השתנה?

אבל אהבה עצמית הייתה ויש היום ואין לה שום קשר למשקל שלי, תאהבו את עצמכם ותשלימו עם עצמכם מבפנים, ואם אתם לא אוהבים את עצמכם תחשבו למה ותעשו משהו כדי להתאהב בכם, אין אהבה גדולה יותר מאהבה עצמית.

ואם משהו מציק לכם- תעשו מה שאתם יכולים לשנות אותו!

אם אתם למטה- תכירו את הדרכים שלכם לעלות למעלה!

אם מישהו בסביבתכם מוריד אתכם- צמצמו או העלימו אותו.

ובכלל- נסו להקיף את עצמכם באנשים שיודעים לפרגן לכם אבל גם להגיד לכם את האמת שאתם מבקשים אותה.

אם מישהו גורם לכם להרגיש טוב עם עצמכם- תרימו לו בחזרה ותזכרו כל הזמן להוקיר ולהגיד תודה!

אם יש תקופה שאתם למטה ואין ברירה- קבלו את זה בהבנה וחכו בסיבוב לרגע שאפשר לעלות

אם יש דברים, אפילו קטנים שעושים לכם טוב לימדו אותם ודעו לעשות אותם, אצלי לדוגמא אם הגבות שלי לא מסודרות קשה לי עם הפנים שלי וביקור אצל הגבנית תמיד גורם לי להרגיש מיליון דולר, כשאני מרגישה לא טוב עם התזונה שלי ארוחה מאוזנת של חלבון ישר תרים לי את המורל התזונתי, כשאני לפני אירוע או כנס או ישיבה אני תמיד אקבע לי מספרה יום לפני וסביר שתמצאו אותי ערב קודם עם מסיכה ופילינג על הפנים, אוהבת להתכונן לאירועים ולפעמים אפילו לעשות מהן קצת יותר ממה שהם בשביל עצמי, בשביל לקום בבוקר בMood הנכון לקראתם שאוכל להנות מהם באמת.

ולמה בעצם לעשות את זה גדול יותר ממה שזה?

כי אני משתדלת למקסם ולמצות כל דבר שמרגש אותי או עושה לי טוב, אם אני אוכל משהו מתוק או משהו שאני אוהבת אני אעצום עיניים ואתן לעצמי להרגיש את הטעם ״באמת״, כשאני מתאמנת יש לי טקס של הכנה לאימון, של התמסרות למוזיקה וטקס סיום אימון שמכין אותי להמשך היום שלי.

אם אני מחבקת חברה שאני אוהבת במיוחד אני אקח לעצמי עוד 2-3 שניות של חיבוק להרגיש אותו באמת ואם אני בשיחת עומק עם חבר או חברה אני אקפיד להסתכל כמה שיותר בעיניים כדי שהמסרים יעברו אליי באמת.

הבנתם… יש הרבה כלים או פעולות שאני מכירה כדי להרים את עצמי ואני לא מהססת לעשות אותם.

כשאני מרגישה שאני עומדת להתפוצץ ממחשבות אני כותבת, כמו הפוסט הזה לדוגמא וזה משחרר אותי….

ואני יודעת שיהיו כאלה שיצקצקו ויהיו כאלה שהפוסט הזה יעצבן אותם, זה באמת ממש ממש בסדר, לא רוצה להחליק לאנשים בגרון, רוצה שתאהבו אותי ממש ממש או בכלל לא, באמצע זה הכי משעמם והכי חשוב הוא שאני אוהבת אותי.

יש בי אישה קטנה על כתף שמאל שאומרת ״מי את חושבת שאת כותבת את הפוסט הזה?״

אז סתמתי לה את הפה וכתבתי, אתם לא חייבים לקרוא, לי זה ממש עזר.

אז אם הגעתם עד לכאן ואתם רוצים להתייעץ בענייני ניתוחים בריאטריים, ניתוחים להסרת עור עודף ומה אפשר ואי אפשר להוציא מהקופות וחברות הביטוח בנושא אתם יותר ממוזמנים לפנות אליי, זה משהו שאני עושה בשגרה:-).

משתפת בקצת תמונות של לפני השינוי ואחריו, משקף בעיניי כמה אהבה עצמית הייתה לפני ויש אחרי:-)

מוזמנים לגלות עליי קצת יותר בפייסבוק, באינסטגרם, מבטיחה שממש בקרוב האתר הזה יהיה הכי אני שיש:-)

שירלי.