אז יחד עם הירידה במשקל, החיבור לכושר הגופני והניתוחים להסרת העור העודף הגשמתי עוד חלום שלא אפשרתי לעצמי בגרסה הגדולה שלי, קעקועים.
הקעקוע הראשון שלי היה באוגוסט 2020, הוא הגיע אחרי שחשבתי המון על "מה יהיה הקעקוע הראשון שלי" ואכן יש לו הרבה מאוד משמעות עבורי, קעקוע של אישה עגולה עם קימורים שבתוך הצללית שלה יש סוללה (כמו של נייד) טעונה במלואה, על 100%.
הרעיון לקעקוע הגיע אחרי שיחת עבודה לא קלה שהייתה לי בה בגדול נתבקשתי "להנמיך", יצאתי מהפגישה והחלטתי
ש"אני לא מנמיכה", הרעש זו עסקת חבילה שמכילה המון המון טוב וגם קצת רעש מיותר = אני.
אבל אני מקבלת אותי ואני לא מנמיכה, נכנסתי לגוגל וחיפשת איורים תחת המשפט "high volume energy" ונתקלתי בציור של צללית של גבר ובפנים סוללה טעונה במלואה, משם הגיע הרעיון.
דרך אגב, היום אני מספיק חזקה להגיד שאומנם אמרתי שאני לא מנמיכה אבל האמת היא שהנמכתי, תקופה ארוכה מאוד הנמכתי והיה לדבר הזה השפעה עצומה על היכולות שלי, על האנרגיה שלי, על הביצועים שלי, על המוטיבציה שלי בחיים ובעבודה, לאחרונה עברתי תהליך עם עצמי והבנתי ש"ההנמכה" גרמה לי לאבד את עצמי ואת הייחודיות שלי ואני לא מנמיכה יותר, אני נשארת בדיוק כמו שאני, עם הטוב ועם הפחות טוב.
אחרי כמה שנים של הנמכה אני מרגישה שאני חוזרת לעצמי, אני חוזרת להרגיש את התופעה הזאת שנקראת "אני" וזה עושה לי ולעולם הרבה יותר טוב.
אחרי הקעקוע הזה הגיעו רבים נוספים, לכולם יש משמעות ועל אף אחד מהם אני לא מתחרטת, אני בהחלט מתכוונת לעשות פוסט נפרד שיוקדש לכל הקעקועים, זה חלק מאוד משמעותי ממני.
אבל הסיפור הוא בכלל על רותה:-)
את רותה מצאתי דרך המלצה של חברה, ראיתי קעקוע שהיא עשתה לה ונפעמתי.
אני מאוד אוהבת ציורים של פרחים (פרחים חיים דרך אגב אני ממש לא אוהבת), אוהבת במיוחד שושן צחור.
נפגשתי עם רותי אחרי כל מיני קשקושים וסקיצות בוואטס אפ והגעתי ליום שלם של שרוול בוטני, הקעקוע ארך באמת יום שלם (אם אני זוכרת נכון 9 שעות) ויצאתי נפעמת מהתוצאה, עד היום אני מאוהבת בקעקוע הזה, בעדינות של הפרחים ובהתיישבות שלו על חגורת הכתפיים שלי.
רותה עצמה היא קסם של אישה, עדינה, רגישה ובעיקר מאוד מאוד מוכשרת.
רותה ואני נפרדנו לשלום אבל בליבי ידעתי שניפגש שוב.
אחרי הניתוח להסרת עור עודף מאזור הבטן והישבן (נקרא "בטן היקפית) בו בעצם הסרתי את העור שהצטבר בעקבות הירידה במשקל לכל רוחב המותן התחתונה שלי נותרה צלקת של 360 מעלות שמצד אחד ביאס אותי ויזואלית ומצד שני אני כל כך גאה בה, היא תזכורת נצחית לתהליך המטורף שעברתי ולניצחון שלי את עצמי.
אחרי שנתתי לצלקת זמן להחלים ולהשתנות (לוקח שנתיים) הגעתי לרותה לעשות קעקוע גדול מאוד של 360 מעלות שבעצם יכסה חלקית את הצלקת שלי אבל גם ייתן לה מקום, אני אוהבת אותה.
הקעקוע לקח 3 ימים מלאים בהפסקות של כמה חודשים טובים בין סשן לסשן, הכאב של הקעקוע הזה בשונה מאחרים היא באמת ברמת בלתי נסבל, לדעתי יותר מהלידות שלי:-), 3 ימים מלאים (או אולי אפילו 4) של 8-9 שעות של תנוחות לא הגיוניות (בגלל המיקום), כאב באמת גדול מאוד (גם בגלל המיקומים הרגישים וגם בגלל ש"על הצלקת" הכי כואב), ועלה המוווווון כסף.
אני מודה שאם הייתי יודעת מראש שיכאב לי ככה, שהתהליך יהיה כל כך ארוך ויקר- לא בטוחה שהייתי עושה את זה.
אבל עשיתי, ואני מאוהבת בו ברמות שקשה לי לתאר.
הוא מבצבץ לי מהתחתון, הוא מבצבץ לי מהבגד ים, אני מסתכלת עליו המון לפני שאני נכנסת למקלחת ואני פשוט אוהבת אותו.
אז נכון, את הקעקוע כולו רק שחר ואני רואים אבל באמת באמת שהוא עושה לי טוב על הלב כל פעם שאני רואה אותו וגורם לי להרגיש מנצחת וסקסית.
התמונות מציגות שלבים שונים של הקעקוע, התחלנו בשני בצדדים שהיה הסשן הכי פחות כואב, הסשן השני היה מאחורה וכאב מאוווד והסשן השלישי והאחרון היה מעל המפשעה ושם כבר דיברתי עם אלוהים, מטבע הדברים מכיוון שהאזור יותר אינטימי אין תמונות:-).
קישור לפוסט שכתבתי על הקעקוע הזה בפייס תמצאו כאן.
חבל חבל שאין דרך צנועה להראות לכם את כולו, מדובר באמת ביצירת אומנות, אני ממש רוצה למצוא צלמת שאני ארגיש איתה מספיק בנוח לעשות תמונות גוף, בעיקר בשביל להנציח אותו, אם אתן מכירות כזאת אשמח מאוד לשמוע.
לסיכום, אם את אישה ובא לך קעקוע שהוא יצירת אומנות כנסי לדף של רותה באינסטגרם ותקבעי סשן, מדובר באמת בחוויה !!!
חשוב- רותה מקבלת ברחובות ולמרות ההערה שלי על המחיר המאוד גבוה ששילמתי מדובר במחיר הרבה יותר שפוי ממחיר שהייתי מקבלת בכל סטודיו אחר, אני כן ממליצה להגדיר מראש את התקציב, אני לא לקחתי בחשבון את המחיר הסופי.
מצרפת עוד הרבה תמונות בהן רואים את הקעקועים שעשיתי אצל רותה מכל מיני זוויות.
אתם מוזמנים לגלות עליי קצת יותר בפייסבוק, באינסטגרם, מבטיחה שממש בקרוב האתר הזה יהיה הכי אני שיש:-)
שירלי.
