״שתהיי בריאה מה את מתלבשת יפה לאימון?״
״אני אין לי זמן״
בואי נשמה…. אין מצב שיש לך פחות זמן ממני, זה הכול עניין של החלטה.
החלטה של מתי לקום בבוקר, כמה זמן למרוח במיטה, כמה זמן להקדיש לעצמי, למשפחה שלי, כמה זמן להקדיש לעבודה שלי ולאנשים שלי בחנות שהיא עוד בית ועוד משפחה שלי, כמה זמן להקדיש ללימודים שלי (תואר שני ח-מודה!), כמה זמן להקדיש לחגוג את הזוגיות שלי, את החברות שלי, אותי.
אם לקחת את הזמן ולהקדיש את המחשבה, לתכנן מראש ולצייר מפה של מה חשוב לי ומה פחות, מה אני עושה היום ומה אני מתכננת לעשות מחר (סאקרית של רשימות לפניכם), מה אני הולכת ללמוד אחרי התואר השני, מה אני אלמד אם יהיה לי עוד קצת זמן, באיזה ארצות אני מתכננת לבקר, איפה אני רואה את הזוגיות שלי מתפתחת, מה אני מייעדת לילדים שלי, ובכלל, לאן אני רוצה לקחת את החיים שלי הלאה.
לקדש את עכשיו ולהעריך אותו, אבל גם לתכנן את העתיד ולקבוע לעצמי יעדים כל הזמן.
לא הכול מתגשם, אבל מתגשם הרבה יותר ממה שהיה מתגשם לולא הייתי מתכווננת לשם.
ולא כולם יעדים גדולים, יעדים קטנים, אפילו ממש זניחים כמו ״ציפורניים עד שלישי השבוע״ או ״לפחות דרינק אחד עם חברה השבוע״ או ״לצלצל לטלי, שלי ואדוה״ כי שמתי לב שלא יצא לי הרבה זמן לעשות את זה.
אין כמו לסמן וי על משימות, גדולות כקטנות, ככל שתרשמו יותר מה אתם צריכים לעשות ותעשו ותסמנו וי יהיה לכם חשק לעשות עוד ועוד.
וגם אני חושבת ומיישמת כמה זמן לא להקדיש להודעות שמורידות אותי ומרגיזות אותי, כמה זמן לא להקדיש למי שלא עושה לי טוב ולא ממלא אותי, כמה זמן לא לשרוף על מי שלא מכבד את מי שאני, כמה זמן לחסוך על ״מה שחייבים״ ולא על מה שאני באמת רוצה לעשות.
אחת המחלות שלי, של כולנו זה לעשות דברים באוטומט, כי ככה נהוג, כי ככה אנחנו רגילים, כי ככה מקובל…
אישה מאוד חכמה אמרה לי לפני כמה שנים (תודה יהודית יקרה שלי):
"לפני שאת עושה באוטומט תקדישי שבריר שניה לחשוב אם את באמת רוצה לעשות",
אחת ההמלצות הכי טובות שקיבלתי שאני ממש משתדלת ליישם.
וגם אני עדיין עושה דברים מסוימים כי צריך או כי חייבים אבל לא הכול, אני גם עושה בדיוק מה שהלב שלי אומר לי ופאק איט מה יחשבו.
אני אישה של טקסים קטנים,
מדייקת מה עושה לי טוב ועושה.
בסופי שבוע אני לא מהמטיילים לרוב ולא מהמבלים, השישי שבת שלי מתחלקים בין לימודים, סידורים, עבודה וים של משימות שנדחו כל השבוע.
אז השעתיים אימון האלה בבוקר שישי ושבת הם הבילוי שלי, הטקס הפרטי שלי, הזמן שלי עם עצמי ועם האיש שלי ובא לי לחגוג את זה, בא לי להתאפר, להתלבש ולהרגיש הכי יפה שיש עם זה…..
לא יודעת למה זה שורף לחלק, למה זה גורם לפליאה לחלק…
אני אומרת- תנסו, אולי תבינו כמה זה מכניס אויר לריאות לחגוג את עצמכם, את הפעולות השגרתיות והפשוטות שלכם, את האהבה שלכם לעצמכם ולחיים שבחרתם לחיות.
אז תודה פייסבוק שאתה מקום לשחרר את מה שנמצא בתוכי, חושבת על הפלטפורמה הבאה לשחרר את כל מה שיש בי …
והיום, מה השתנה???
3.3.25
לא יותר מדי, אני מגיעה לאימונים של סופשבוע מאופרת, עדיין חוגגת את עצמי, כבר יש לי פלטפורמה חדשה ומרגשת לשחרר את מה שיש בתוכי, המקום הזה בדיוק שאני כותבת בו וההתרגשות מטורפת.
ממש עכשיו, השעה 3:59 לפנות בוקר, החלטתי שאני מקדישה במהלך חופשת הסמסטר זמן לכתוב לפחות פוסט אחד ביום, אני לא מוכנה לפספס אימון היום ויש לי יום עמוס בעבודה… אז אני פה, בשעה שרוב העולם ישן.
הכול עניין של החלטה, רק תזכרו את זה שאתם מחליטים איך לסדר את היום שלכם, אל תגידו "אין לי זמן",
תגידו בחרתי !
מוזמנים לגלות עליי קצת יותר בפייסבוק, באינסטגרם, מבטיחה שממש בקרוב האתר הזה יהיה הכי אני שיש:-)
שירלי.
