חלק ב'- גיוס עובדים וראיון עבודה
גם פה ראשית אני אפתח ואומר שמה שאני כותבת מייצג אותי ואותי בלבד, אני מייצגת את ראיית עולמי כמנהלת של אנשים ואני לא דוברת של סופר פארם או מייצגת את הרשת, יכול מאוד להיות שאחרים לא רואים את הדברים כמוני וחשוב לי לשים את זה על השולחן.
את החלק הראשון של סדרת הפוסטים בנושא גיוס ושימור עובדים בזירה הקמעונאית תוכלו למצוא כאן, את כל הסדרה כאן(עדיין בעבודה:-)).
יאללה מתחילים?
אז הסכמנו כבר בפוסט הראשון שבעולמנו היום, האתגר הגדול ביותר עבור מנהלים הוא גיוס ושימור עובדים,
אם בעבר, במהלך עבודתי כמנהלת חנות בסופר פארם, הייתי נדרשת לכישורים עסקיים, ארגוניים ותפעוליים גבוהים, ידע קמעונאי רחב, כישורים פיננסיים ויכולת מכירה מצוינת. היום, אני רואה את הדברים אחרת – כל אלה חשובים ויכולים להוות עבורי יתרון, אך הם לא המפתח להצלחה.
האתגר המרכזי כיום עבור מנהלים, במיוחד בתחום הקמעונאות, הוא ניהול כוח האדם.
בפוסט הראשון עסקתי יותר בתמונה הרחבה של עולם דורשי העבודה ומספקי העבודה, דיברתי על הדורות השונים ועל איך זה נראה בעולם הגלובלי והלוקלי.
הפעם, אני רוצה לדבר על הדברים החשובים באמת – איך תכל'ס מגייסים עובדים, איפה מחפשים אותם, מתי הזמן הנכון לגייס, ומה אני חושבת על ראיון עבודה.
אתן גם כמה טיפים איך לעבור אותו בהצלחה ומה עובד לי, מי יודע אותי יעבוד גם לכם?
גיוס כוח אדם
איפה מגייסים?
בכל מקום, ככה פשוט!
מלבד הכלים הרגילים שברשותי כמו פורטל עובדים, שלט על הוויטרינה של החנות או פרסום מודעות דרושים (שאני ממש לא מאמינה בהם עבור סוג התפקידים שאני מציעה) אני לא מפסיקה להשתמש בכלים נוספים ולא מפסיקה לחפש עוד ועוד כאלה שאולי לא חשבתי עליהם.
אני מוצאת את עצמי כל יום יושבת על הפייסבוק בקבוצות הדרושים השונות, מחפשת מועמדים מתאימים שמחפשים עבודה, כותבת להם ולא סתם אלא בצורה מכבדת ומושקעת (דוגמאות בהמשך), דואגת להתייחס למה שהם כותבים בפוסט עצמו, אפילו משהו קטן ולתת ערך לכך במענה שלי, להתייחס לשונות בין הקבוצות השונות (לדוגמא, בקבוצה של רוקחים ההודעה שלי תהיה מנוסחת שונה מבקבוצה של חבר'ה צעירים שמחפשים משרת סטודנט, אני מנסה תמיד לחשוב איך "לתפוס" את תשומת הלב של המועמד, איך לתת לו הרגשה "שראיתי אותו" (נראות פסיכולוגית, זוכרים?).
מה גם שלא רק מחפש העבודה הספציפי "קורא אותי" אלא עוד הרבה מאוד מועמדים פוטנציאליים אחרים, אני אשתף אתכם שאין יום שאין לי לפחות וואטס אפ אחד ממישהו "מפייסבוק" שמחפש עבודה, אין לי מושג איפה ומתי ראה את הפנייה שלי אבל עצם העובדה שאני מקבלת הודעות אומרת שראו אותי.
ועוד דבר חשוב שאני רוצה להזכיר לכם, מועמדים מתאימים מוצאים לא רק במודעות דרושים, מועמדים אפשר למצוא ביום חופש שלך שאת מסתובבת בחנות בגדים והמוכרת המתוקה נראית לך…אולי יש לה חברה שמחפשת עבודה? אולי אחות? ואולי היא בכלל מחפשת? מועמדים טובים מוצאים גם בדרינק של חמישי בערב, ביום הורים, במכון כושר- בכל מקום אני מחפשת עובדים ומפיצה את הבשורה, אתה אף פעם לא יודע מאיפה זה יגיע.
היום, לרוב השכונות בארץ יש קבוצת וואטס אפ אחת לפחות, נסו להצטרף לקבוצות האלה ולהיות חלק, חוץ משירות לקהל הלקוחות של הסניף שלכם ואפשרות לקדם את הסניף תוכלו גם שם לחפש עובדים ולהפיץ את הבשורה, תזכרו, מחפשים עובדים תמיד ובכל מקום.
מתי מגייסים?
תמיד, ככה פשוט!
אתם תמיד צריכים עובדים, גם שאין לכם צורך מחר זה יכול להשתנות, זה תחום מאוד דינאמי ולכן אני אף פעם לא מוותרת על הזדמנות עם "מועמד שווה", גם אם בסוף באמת לא אצטרך אותו אשדך אותו לעמיתה לעבודה, לא לוותר על אנשים טובים, מבחינתי זה סוג מחויבות לעצמי אבל לפני הכול לחברה שלי, אנשים טובים צריכים לעבוד בסופר פארם.
איך מגייסים?
בכל דרך חוקית ולגיטימית, ככה פשוט!
זו מלחמה, אנחנו רוצים לנצח, יש ים מקומות עבודה בחוץ, למה שיבחרו דווקא בי?
אתם באמת צריכים עובדים? לא לוותר, לעשות כל מה שאתם יכולים כדי לגייס, גיוס אחד יותר טוב מ-0.
קשרים רבותיי, קשרים
מה זאת אומרת קשרים? ממש ככה.
רוב הגיוסים הכי שווים שלי הגיעו מקשרים, יוליה שעבדה איתי כמנהלת חשבונות בשופינג לפני 20 שנה הביאה לי את דניאל כמנהל משמרת במכון מור (אם רק הייתם יודעים איזה דניאל…:-)), דנה, הבת של נטלי שהייתה מנהלת קוסמטיקה שלי בקריות הגיעה לעבוד איתי כמה שנים לאחר מכן בבורוכוב גבעתיים, לירן הנסיך הגיע לעבוד אצלי במכון מור כמנהל מסחרי שנים רבות אחרי שעבדנו בסה"כ 3 חודשים יחד במגדל שלום ונקשרנו אחד לשנייה, זהבית שלי, האישה הכי יפה ביקום אותה קיבלתי כקופאית אי שם בשנת 2009 בשנקין, עבדה איתי גם אבן גבירול ושנים רבות לאחר מכן היא חזרה אליי כ"פלור מנג'ר" במכון מור…היום היא גם אצלי בבורוכוב "למשימות מיוחדות".
ולימורי שלי, גאווה שלי שהייתה מחסנאית שלי בשנקין ושנים רבות לאחר מכן שחיפשתי רוקחת אחראית בבורוכוב היא שידכה לי את בת הזוג שלה, מור המופלאה שבינתיים התקדמה למשרד המרכזי… ותומר הקרוי "בא לי טוב" עוד מימינו יחד בקניון גבעתיים, 17 שנים אנחנו חברים ולפני 3 שנים הצטרף אליי לבורוכוב כמנהל אדמיניסטרטיבי של בית המרקחת….ואיך הוא הגיע אליי אחרי כל כך הרבה שנים? כי לירון המהמם שהיה מנהל קוסמטיקה שלי באבן גבירול חשב עליי ועשה את החיבור המחודש בינינו…. וחני המדהימה שבכלל גייסתי בעקבות אחותה רויטל שעבדה איתי בשנת 2000 בלונדון מיניסטור, חני שהתחילה כקופאית ומהר מאוד זה היה ברור שהיא חומר של מנהלת… שנים לאחר מכן פתחה איתי את בורוכוב כמנהלת קוסמטיקה… ומנדי שלי שלא נעים להזכיר אותה שוב, הסיפור של מנדי כאן.
בקיצור הבנתם- זה פרק אחד גדול של שושלת בחיים שלי, אבל בקטע טוב:-)
אני שומרת על קשרים עם אנשים שעבדו איתי, קודם כל כי אני אוהבת אדם אבל גם כי אני מבינה שקשרים זה מפתח חשוב להצלחה, גם בכל הקשור לגיוס אבל בכלל.
יש לי ים קבוצות וואטס אפ עם עובדים לשעבר שלי שאני מתחזקת בלי קשר לחיפוש העובדים אבל בתקופות קשות של יובש בגיוס (שלאחרונה זה די מצב נתון) אני יושבת על הוואטס אפ ומפיצה את הבשורה בקרב חברים שלי וקבוצות רלוונטיות שאני מחפשת, תמיד תמיד מהימים האלה יוצא משהו טוב!
אני גם מייצרת קשרים חדשים כל הזמן ואני גם דואגת להפיץ את הבשורה שאני מחפשת אנשים טובים כל הזמן ובכל מקום, אין לדעת מאיפה זה יגיע.
נקודה מאוד מאוד חשובה שאני רוצה לציין, אנשים שעבדו תחתיי ושירתו אותי נאמנה יודעים שיש להם אותי תמיד, גם אחרי שהם עוזבים, אני מלווה "עובדים שלי" שנים רבות, מייעצת ומכוונת, שומרת סוד, דוחפת איפה שאפשר, שומרת על האינטרסים שלהם בנאמנות מוחלטת, זו מעין "ברית" שלי עם עצמי, דרך החיים שלי, דרך חיים שעלתה לי לא מעט בחיי אבל היא מי שאני, לאנשים שנאמנים אליי באמת אני נאמנה בצורה מוחלטת.
ובקשרים רבותיי קשרים אני מדברת גם על קשרים של חברות טובה ואמיתית, אני דואגת לפרגן לחברים שלי, להפנות אליהם אנשים גם שאני לא מרוויחה מזה שום דבר כי אני מאמינה שזה יחזור אליי, גם אם לא מהם אז בדרך אחרת.
הדוגמא הראשונה שעולה לי לראש היא צחי שלי, החבר הכי טוב שלי בעולם שתמיד מפרגן לי ועוזר לי למצוא עובדים, חלק מהצוות הנוכחי שלי הגיע בזכות צחי ונחשו מה? גם אצל צחי נמצאת גלית המהממת שעבדה איתי בגבעתיים, עברה לצפון ושידכתי ביניהם.
ויש עוד פן של קשרים שאני רוצה לדבר עליו, קשרים ארעיים, רנדומליים עם אנשים שאין לי ולא יהיה לי קשר אליהם שאני מפנה ועוזרת להם למצוא עבודה ליד מקום המגורים שלהם או אם לי אין מה להציע להם אני שולחת לעמיתיי לעבודה אולי להם יש…. עשיתי פה טוב גם למועמד, גם למי שקיבל אותו וגם לעצמי כי אני אקבל את זה בחזרה ממקום אחר, זוכרים??? תהיו טובים !
יחסי ציבור טובים זה לא בושה- יחצנו את עצמכם
אני יודעת שיש אנשים שקשה להם עם חשיפה ויש אנשים שעוד יותר קשה להם עם חשיפה של אחרים, זה נתפס בעיניהם כ"פייק".
אני אדם שנהנה לשתף, גם בחיים בכלל וגם ברשתות החברתיות, מטבעי "אני לא שומרת יותר מדי", אני מאוד מאוד חשופה ומוחצנת, כשטוב לי רואים את זה, כשרע לי רואים את זה, שאני אוהבת מישהו אין מצב שהוא לא ירגיש ואותו הדבר שאני אוהבת פחות, אני שקופה.
הרשתות החברתיות בכלל ופייסבוק בפרט זו אחת הבמות בהן אני מבטאת את עצמי, האתר הזה בכלל הגיע בעקבות ההבנה שלי שאני משתמשת בפייסבוק ככלי טיפולי שלי, כלי שמאפשר לי לכתוב ולהוציא את המחשבות שלי החוצה, תמיד זה היה ככה אבל מאז ה-7.10 זה נהיה הרבה יותר אינטנסיבי וחזק, רציתי שתהיה לי פלטפורמה משלי ולא "התארחות בבית של מישהו אחר" והחלטנו שחר ואני להקים אותו.
חלק מהשיתוף משקף לאנשים מי אני ברמה העמוקה, חלק מהשיתוף הוא ברמה השטחית והרדודה יותר וחלק מהשיתוף משקף לאנשים איזה מן מנהלת אני, שירלי המנהלת זה חלק עמוק ומהותי במי שאני, מקום העבודה שלי וסביבת העבודה שלי היא חלק מהותי ממי שאני.
אז כמו שאני רואה את זו לא בושה ולא פחיתות כבוד ליחצן את מה שאני עושה עבור אחרים, את מה שאני עושה עבור עצמי ואת מה שאני עושה בכלל, וזו לא בושה לנצל את היכולות הטבעיות שלי בשביל ליחצ"ן את עצמי ואת מה שאני עושה.
הבאתי כיבוד לצוות? אני משתפת, עובדת שלי התקדמה ואני סופר גאה? אני משתפת? יש לי תובנות? אני משתפת, התאכזבתי מעובד שלי? כן, גם את זה אני משתפת (בלי שמות), זו הדרך שלי לבטא את עצמי ולשחרר ועל הדרך אני דואגת "להזכיר" לאנשים שאני פה, אני מראה לאנשים מי אני וגורמת לאנשים לרצות לעבוד איתי/לשהות במחיצתי ואתם יודעים מה? זה מאוד מאוד מחמיא לי שאנשים בוחרים לעבוד איתי וזה עושה לי ממש טוב על הלב שיושב אצלי מרואיין שאני הכרתי לפני חצי דקה אבל הוא הגיע כי הוא "כבר מכיר אותי" והחליט שאצלי הוא רוצה לעבוד:-).
בנוסף, כשאנשים מכירים אותך ונחשפים אלייך הם לומדים לאהוב אותך ואז אתה בראש שלהם… אתה בתודעה ואז אם עולה מישהו שמחפש עבודה או כל דבר אחר שקשור לחיי האישיים אני עולה להם לראש, כי אני כבר נמצאת שם באיזה חלק אחורי.
אני נהנית ליחצ"ן את עצמי, אני נהנית ליחצ"ן אנשים שמסביבי ואני נהנית להרים ולפרגן לסתם זרים שעשו לי טוב על הלב או נתנו לי שירות טוב, זה ממש חלק מהמהות שלי, ממי שאני.
לחשיפה הזו יש מחירים כבדים, היו תקופות שבהן נלחמתי בזה ושיתפתי פחות, הוצאתי כל מיני "אנשים חשובים" מהרשתות החברתיות שלי כי הצליחו לשכנע אותי שזה מסוכן "ואנשים מדברים", לאחרונה זה עבר לי והחלטתי להישאר נאמנה לעצמי ולא להסתיר שום דבר שאני לא רוצה להסתיר.
לרוב אני מקבלת את עצמי באהבה גדולה יחד עם החסרונות ומשאירה לצקצקנים ולמרימי הגבה מקום שתמיד יהיה להם על מה:-).
אז כן- ליחצ"ן את מה שאתה עושה במידה וזה בא לך באופן טבעי זה מש ממש בסדר, נטרלו רעשי רקע, שימו שיר טוב במקום, עדיף:-).
כל כך הרבה גיוסים הגיעו מהרשתות חברתיות ומהעובדה שאנשים "מכירים" אותי ורוצים לעבוד איתי, זה כלי שאני לא מתביישת להשתמש בו.
אוטומציה – איך אני מקלה על עצמי את תהליכי הגיוס?
"תבניות" הודעות מענה לפוסטים– יש לי כמה טקסטים קבועים ומושקעים שאיתם אני עונה למועמדים שונים בפייסבוק, יש כמה תבניות ואיתן אני משחקת לפי התפקיד, אופי הקבוצה וכו', את השם למעלה אני כמובן תמיד מחליפה וגם משנה טיפה בהתאם למועמד או לסגנון ההודעה.
תזכרו תמיד שהודעה כתובה היא לא רק עבור המועמד, אין לכם מושג מי עוד רואה אותה ומה יכול לצאת ממנה.
דוגמאות:
תבנית מייל קבועה– חלק מהכלים שלנו בחברה לגיוס עובדים היא "פורטל עובדים", בעבר הייתי מצלצלת למועמדים והגעתי למסקנה שזה גזלן זמן רציני, שואב אנרגיות ולרוב לא מוכיח את עצמו.
אז מה אני עושה? יש לי מייל קבוע" תבנית קבועה שמספרת קצת על סופר פארם, נתונים יבשים כמו שעות פתיחה, כתובת וכו' ועל התפקידים הפתוחים כרגע בסניף, אני מזמינה את המועמד לחזור אליי בזמנו בוואטס אפ לתאם שיחת המשך במידה וזה מתאים לו.
מה עשיתי פה בעצם? חסכתי לעצמי ים זמן, נטרלתי "בזבזני זמן" שלא באמת מחפשים לעבוד, נטרלתי כאלה שמה שיש לי להציע להם לא רלוונטי ומי שבעצם חוזר אליי מעוניין וגם רציני, הוא עושה מעשה אקטיבי ופונה אליי.
דוגמאות:
זה חלק משגרת הבוקר שלי, אחרי סיבוב "בוקר טוב" לכל הצוות הלקוחות אני נכנסת למשרד והדבר הראשון זה פותחת את פורטל העובדים, מסמנת את מי שיכול להתאים לי ושולחת את המייל הזה.
שעה קבועה לשיטוט ברשתות חברתיות "לחפש מועמדים"– כאדם שקם מאוד מאוד מוקדם בבוקר שעות הצהריים שלי הן שעות קשות בהן אני פחות מתקשרת… זה הזמן שבו אני משוטטת בקבוצות הפייסבוק השונות ומחפשת מועמדים, אין יום שאני לא עושה את זה (גם בסופי שבוע דרך אגב, זה לוקח 5 דקות, לכל אחד מאיתנו יש 5 דקות, זה רק עניין של החלטה).
איך מוצאים קבוצות דרושים באזוריכם? פשוט כותבים "דרושים" ושם העיר שלכם/השכונה שלכם בפייסבוק ותקבלו תוצאות של קבוצות רלוונטיות.
לזכור תמיד את החוזקות של מקום העבודה שאני מציעה…
מה החוזקות של מקום העבודה שלי?
עבודה במשמרות– נכון, לא לכולם זה מתאים אבל יש כאלה שעבודה במשמרות טובה להם, סטודנטים, אנשים שעובדים בעבודה נוספת, עצמאיים שמחפש מסגרת פרנסה קבועה וכ'ו.
שעות גמישות-יש כאלה שלעבוד עד 23:00 בלילה זה סיוט עבורם ויש כאלה שזה מתאים להם, צריך לחפש את אלה שהשעות הארוכות ואפשרויות המשמרת הרבות הן יתרון עבורם.
אפשרות למשרה חלקית או מלאה וגם לדלג ביניהם– לא באמת צריך להסביר נכון?
קידום מהיר ואמיתי למתאימים– החוזקה הכי גדולה של סופר פארם, זו שאני לא מוותרת עליה, זו שבעיניי היא הלב והמהות של סופר פארם היא שכל אדם חרוץ ואיכותי יכול להתקדם בסופר פארם, זה לא מעניין אם אתה גבר או אישה, אם אתה יהודי, ערבי או דרוזי, אם אתה בצבע לבן, צהוב או שחור, אם אתה גאה, טרנסג'נדר או סטרייט-
תעבוד קשה ותצליח !!!
שיטת העמית של סופר פארם– ברשימת הפוסטים שאני צריכה לעבוד עליהם נמצא פוסט שמוקדש כולו לשיטה של סופר פארם, שיטה שאין בשום מקום.
בגדול? העמיתות היא סוג של זכיינות ללא השקעה כספית, אתה צומח וגדל בתוך הרשת ונמצא מתאים לקבל חנות, לנהל אותה, החנות היא חנות שלך בעצם אבל לא השקעת כסף או משכנת את רכושך, אתה נהפך להיות שותף של סופר פארם בחברה שלך וחוץ ממשכורת נאה אתה גם מתחלק עם החברה ברווחים.
וכן- כל אחד יכול להיות עמית, זה רק תלוי בכם!
אפשרויות קידום מגוונות– מה זאת אומרת? שגם למשרד המרכזי אתם יכולים להגיע ושם יש מגוון מחלקות ותפקידים רחב מאוד, כל משרה שיוצאת למשרד אנחנו העמיתים מקבלים מייל עם דרישות התפקיד כדי לחפש קודם כל בחנויות אם יש מועמד מתאים, אם לא "מחפשים בחוץ", כלומר סטודנטים שמחפשים עבודה במקצוע שלהם (פסיכולוגיה במשאבי אנוש, שיווק במחלקת שיווק וסחר, מדעי המחשב במחלקת המחשוב שלנו, עורכי דין במחלקה המשפטית ועוד).
הדוגמא האחרונה שעולה לי לראש היא שיר המהממת שלי שהייתה מנהלת משמרת שלי בזמן התואר במדעי המחשב, כשסיימה את התואר לא הצליחה למצוא עבודה, לבסוף שידכתי אותה למחלקת ה-IT של סופר פארם, היא מרוצה והם מרוצים ממנה ואיזה כייף לי שהצלחתי לעשות טוב גם לאנשים שלי וגם לחברה שלי. באמת שיש ים של דוגמאות כאלה.
סביבה מהממת ונעימה-לא בכל חנות שלי השתמשתי בחוזקה הזו כי לא הרגשתי שהיא נכונה אבל עכשיו בבורוכוב אני לגמרי מרגישה ככה ולכן אני משתמשת בה.
החנות ממוקמת בלב מרכז מסחרי שכונתי מתוק, צמוד אלינו סניף של גולדה, בית קפה, סופר ומעדנייה, פארק ירוק, השכונה עצמה שכונה מהממת עם אנשים יפים וטובים (זה הזמן לגילוי נאות שאני תושבת השכונה) ונעים לעבוד אצלנו.
צוות נעים, חייכן ובאנרגיות הנכונות– כן כן, הצוות שלי צוות מגניב, נעים, מסביר פנים והאנרגיות טובות.
עכשיו אני יודעת מה חלקכם יגידו, "זה בזכותך" וזה נכון חלקית אבל לא מדויק, ניהלתי חנויות שהצוות היה פחות נעים ופחות חייכן, זה לא רק אני.
יש משהו בחנות הזאת, משהו ב-vibe שאנשים נכנסים ונעים להם…משהו באוויר, קשה לי להסביר.
מנהלת סבבה בסה"כ– וואלה אין הנחתום וזה אבל כן, אני חושבת שאני יתרון. אני עובדת בזה, אני משקיעה בזה, חשוב לי שהאנשים שלי (אלו שמגיע להם, כן?) יהיו מרוצים, אני נותנת את נשמתי לאנשים שלי ואני חושבת שזה חתיכת יתרון.
לכל תפקיד יש יתרונות, בכל חברה יש יתרונות וחסרון עבור מועמד אחד זה יתרון עבור מועמד אחר- פשוט צריך להשקיע את הזמן לחשוב על זה ולהיות מודע לכך.
ראיון העבודה
אני אשתף אתכם שאני מתייחסת מאוד ברצינות לראיון עבודה, אני מתכוננת לקראתו, יותר ברמה המנטאלית.
אני דואגת להרגיש טוב לפני ראיון עבודה, אפילו בדברים הקטנים, אם זה לארגן טיפה את השולחן שלי, לדאוג שהכיסאות שמולי פנויים, לשים בושם ולחדש את האודם שארגיש טוב עם עצמי:-).
תזכרו תמיד שראיון עבודה הוא לא חד כיווני, אתם מראיינים את המועמד אבל גם המועמד מראיין אתכם, הוא מסתכל על איך שאתם נראים, איך שאתם מתנסחים, איך אתם מדברים לעובדים שלכם, איך אתם עונים לילד שלכם בטלפון, הוא מסתכל איך נראה המשרד שלכם, הוא שואל את עצמו מה המשמעות של הקעקוע שלכם…. הוא בוחן אתכם כמו שאתם בוחנים אותו, לעיתים יותר.
בסוף כל ראיון עבודה אני שואלת את עצמי- האם הייתי טובה? האם הצלחתי להראות לו מי אני ומהו העסק שלי? האם הצלחתי להעביר את האווירה והדרישות?
אני מנסה ללמוד כל הזמן ולהשתכלל כל הזמן בתחום הזה, אני מחזיקה מעצמי מראיינת לא פראיירית בכלל ועדיין אני תמיד מנסה להיות טובה יותר, זה באמת חשוב לי.
מועמד = לקוח (בדיוק כמו מכירה)
תחשבו על זה בעצם…. אלו מכם שעוסקים במכירות…איך זה שונה ממכירה? השוני היחידי הוא שהמוצר שאתם מוכרים הוא אתם והחנות שלכם, המשרה שאתם מעוניינים להציע (למכור) לו…
אז אם זו מכירה, תהיו נחמדים, תחייכו, תציגו את התועלות של המוצר, תתעניינו בתחושות שלו… הבנתם- תמכרו!
ראיון עבודה=כיבוש (כמו בימי הדייטים העליזים)
מה זאת אומרת? זאת אומרת שבהסתכלות שלי ראיון עבודה הוא כמו דייט ראשון, אתה צריך להתכונן לקראתו, אתה רוצה להשאיר רושם ראשוני טוב ואתה רוצה "לכבוש" אותו, להצליח בדייט:-), עבורי זה עובד, תנסו להסתכל על זה ככה, אולי יעבוד גם לכם?
זה לא משנה את הריאיון עצמו כמובן, זה משנה את הגישה שלי, כשאני מסכלת על הריאיון כאל משהו שאני צריכה לכבוש, להשיג, לנצח בו אני אוטומטית נהפכת לתחרותית יותר ולשאפתנית יותר וזה גורם לי לעבוד יותר קשה, מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי.
עוד טיפים לראיון עבודה מוצלח
מראיינים רק ביום טוב– אין לכם יום טוב? תבטלו או תעבדו על עצמכם ותייצרו לעצמכם שעה טובה לראיון.
כתבתי פוסט שלדעתי הוא ממש חובה בארון המחשבות שלכם כאן, הוא מכין אותנו ליום קשה או לרגע שמלחיץ אותנו, ממש אשמח שתכירו אותו.
תכבדו את הזמן של המועמד– תגיעו בזמן, תספרו לו מראש כמה זמן בערך לפנות לראיון, אם הריאיון כולל מבדק על המחשב תספרו לו מראש ואל תפתיעו, הזמן של המועמד לא פחות חשוב מהזמן שלכם.
תמצאו מכנה משותף עם המועמד– עם כל אדם אתם יכולים למצוא חיבור, יש לשניכם קעקוע? הוא דובר שפה נוספת שגם אתם מדברים? הוא שירת בצבא איפה שאתם? תמיד אפשר למצוא מכנה משותף ומכנה משותף מקרב.
עכשיו בטח חלקכם שואלים את עצמם, למה להתקרב? לא לכולם אני רוצה להתקרב…
אתם כן רוצים להתקרב כי כשאדם מדבר על נושא שחשוב לו או שיקר לליבו הוא נפתח יותר הוא נחשף יותר, אתם יכולים לראות את האישיות האמיתית יוצאת החוצה ולא את המסיכה" שהוא "לבש" לראיון עבודה וזה חשוב.
מחוות קטנות– יש למועמד שם מיוחד? תשאלו מה המשמעות, יש לו עיניים מיוחדות? תחמיאו לו על הצבע, יש לו שפה יפה? תחמיאו לו… כמובן שתתייחסו למגדר ולאישיות של המועמד, אני לדוגמא לא אחמיא לגבר שישוב מולי על משהו חיצוני או אם אני ארגיש שהמועמד מול מופנים וביישן אני לא אנהל את אותה שיחה כמו מישהו מוחצן ומלא בביטחון עצמי, צריך להתייחס למי יושב מולך.
מחוות קטנות מקרבות ומרגיעות, משחררות לחץ, תנסו, זה ישחרר גם אתכם "לראות" מישהו באמת.
תדאגו לשהות איתו במקום נעים– כידוע לכם, בורוכוב גבעתיים היא החנות השישית שלי, בחנויות קודמות לא תמיד היה לי משרד משלי (אילוצי מקום ומשרד הבריאות), בבורוכוב יש לי משרד, אומנם קטנטנן אבל משרד משלי אותו דאגתי לקשט, לעצב ולסדר בדמותי, אין פעם שמועמד לא מתיישב במשרד שלי ומעיר איזשהי הערה על "איזה יפה פה", "איזה משרד יפה", "אני מבין שאת אוהבת כלבים", "אוהבת הלו קיטי?"….
כמה תמונות מהמשרד המהמם שלי:
אז כמובן שעיצבתי את המשרד קודם כל עבורי, שיהיה לי כייף ונעים אבל גם עבור מי שיושב איתי, שירגיש "בבית שלי", בהסתכלות שלי דרך אגב, המשרד שלי הוא לא פחות הבית שלי מהבית שלי:-).
תסתכלו למועמד בעיניים– קשר עין זה דבר חשוב, זה מראה על אכפתיות ועל כבוד, תרימו את הראש מהמחשב או מהטלפון, יושב מולכם מישהו.
תחייכו 🙂– אני לא באמת צריכה להסביר נכון? תחייבו וכמה שיותר, כשאדם מחייך אלייך קל יותר להיפתח ומה אתם רוצים בעצם? להכיר באמת את מי שיושב מולכם.
צניעות וכבוד– כן כן, ממש ככה, שחררו רגע מהיררכיות והסטאטוס, נגמרו הימים של המנהל והמועמד, המועמדים של היום מצפים שתגלו קצת צניעות ותפגינו כבוד כלפיהם בטח ובטח אם הם מפגינים כלפיכם, תזכרו גם שלפעמים חוסר הבטחון או המעמד המלחיץ יכול לגרום לאנשים להיות קצת סגורים או אנטי… צניעות וכבוד למועמד תשחרר את זה ותאפשר לכם לגלות מיהו המועמד באמת.
התייחסות למגזר שונה, מגדר שונה, רמת פתיחות שונה– למה אני מתכוונת?
אני אישה חילונית, משוחררת מאוד, מנבלת את פי בקטנה לעיתים:-), משתמשת בסלנג, אוהבת לצחוק על הכול… אני כל הזמן מזכירה לעצמי שלא כולם כמוני ולא כולם "מדברים את השפה שלי".
דוגמא ראשונה שעולה לי היא שכשמגיע מועמד אני תמיד שואלת אם אפשר ללחוץ לו את היד, אדם דתי לא תמיד בעל סממנים חיצוניים, עדיף לשאול.
דרך אגב, דיברנו על להסתכל בעיניים, אז יש מועמדים שאני מייד קולטת שכשאני מסתכלת להם בעיניים זה מביך אותם מאוד, אז אני עושה את זה פחות כי אני מבינה שזה גורם להם לאי נוחות. בתחום שלי אני עובדת עם המון מגזרים, בעצם עם כולם, יש חשיבות ושונות בין המגזרים השונים ועליי כמראיינת וכמנהלת לשים לב לכך, להיות מודעת.
מסרים מובילים שלכם, להעביר, גם אם לא בצורה ישירה– למה אני מתכוונת? הכי טוב פשוט לתת דוגמא:-), לי מאוד מאוד חשוב בחנות סבלנות וסובלנות לכולם, אני מעסיקה בחנות שלי יהודים, מוסלמים, דרוזים, דוברי עברית, ערבית, רוסית פולנית, אתיופית, חילוניים, דתיים, סטרייטים, גאים, טרנסג'נדרים, כהי עור, בהירי עור, בעלי מוגבלויות שונות וכו'… הבנתם.
לי באופן אישי מאוד חשוב הגיוון הזה וחשוב לי שכל מועמד שיכנס לעבוד אצלי יבין שככה זה אצלי, הסבלנות לאחר היא ערך עליון אצלי ואני דואגת "לשדר את זה" בראיון עבודה, אם זה באמצעות סממני גאווה שתלויים אצלי במשרד, אם זה החתימה שלי בעבודה שצבועה בצבעי הגאווה או אם זה תמונת הפרופיל שלי רוב הזמן שהיא ממסיבה של עופר ניסים עם כתר פרחי "גאווה" לראשי, זה ערך עליון שלי וחשוב לי שאנשים יבינו את זה.
מסר חשוב נוסף שאני תמיד מדברת עליו הוא שלא מכניסים פוליטיקה ודעות אישיות לחנות, כעסק שמעסיק מגזרים שונים ונמצא במדינה שאף פעם אין בה שקט חשוב מאוד לשים את הדברים על השולחן בהתחלה כדי למנוע סיטואציות לא נעימות, לכולם יש דעות, אין להם מקום בחנות, רק ככה אפשר לשמור על יחסי עבודה וחברות טובים כשעובדים יחד ואני שומרת על זה בקנאות.
תחשבו מה המסר שחשוב לכם להעביר, מהו "האני מאמין" לכם ותעבירו אותו כבר בשלב ההתחלתי.
לא מעוניינים במועמד? עדיין לכבד– חברים, גם אם איך שהגיע המועמד אתם ישר מבינים שזה לא זה ואין לו מה לעשות אצלכם תכבדו אותו, זה בסיסי ותמיד תזכרו שאתם לא יודעים מה המועמד הזה יביא לכם, אולי בכלל באמצעות המועמד הזה תגיעו למועמד אחר, אולי המועמד הזה ממש לא מתאים לכם אבל יכול להתאים לעמית לעבודה שלכם ותעשו מצווה כפולה וחוצמזה תמיד תזכרו Karma is a bitch… תהיו טובים והיקום יהיה טוב אליכם בחזרה.
תמיד תמיד לחזור למועמד עם תשובה– גם אם לא בשיחה אישית אלא במייל או דרך אחד המנהלים, מגיע למועמד תשובה, זה כבוד בסיסי.
עם כל הכבוד לחוקים וכללים…לכל כלל יש יציאה מן הכלל וחשוב להגיד את זה
לא תמיד אני מראיינת ביום טוב שלי, לא תמיד מצליח לי, לא תמיד אני מצליחה לייצר חיבור עם המועמד שמולי, לא תמיד בא לי לייצר חיבור עם המועמד וגם זה ממש בסדר, לא תמיד אני בשיאי ולא תמיד המועמד שממולי בכלל מתעניין בראיון עבודה… הכול טוב, נשימה אחת קטנה, מודעות לעצמך וממשיכים הלאה, לא מתייאשים !
כמו דייט זוכרים? כמו מכירה זוכרים? … 🙂 מתקדמים וממשיכים לדחוף בכל הכוח.
אוקיי גייסנו, איך משמרים?…. זה כבר בפוסט הבא (בעבודה).
אני מזכירה שהפוסט הזה הוא החלק השני מתוך סדרת פוסטים בנושא גיוס ושימור עובדים בזירה הקמעונאית, איך עושים את זה?, תוכלו למצוא את ההמשך כאן (בעבודה).
אתם מוזמנים לגלות עליי קצת יותר בפייסבוק, באינסטגרם, מבטיחה שממש בקרוב האתר הזה יהיה הכי אני שיש:-)
שירלי.
