החיים "לצד" החיים שנלקחו, מחשבות של שגרה במצב כאוטי

חשבתי לחגוג את המבחן האחרון של הסמסטר ביום שלישי…..
אבל אין לי זמן, התחלתי סמסטר קיץ ברביעי….
מזכירה לעצמי כל הזמן שזה עומס חיובי ושזה צרות טובות, שאני בחרתי… אבל עדיין, עמוס עמוס עמוס.
תואר שני בשנה אחת, עוד סמסטר אחד קצר במיוחד ואני שם, בעלת תואר שני עם מחשבות על ההמשך ומה התחום הבא שמחכה שאלמד אותו?

החיים "לצד"…

וכל מה שאנחנו מרגישים וחווים הוא ״לצד״, לצד העצב, לצד הקושי, לצד המחשבות על כל מה שעברנו, על מה שאנחנו עוברים ועל מה שעוד נעבור.
״לצד״ האחים שלנו שהלב לא יכול להכיל את הכאב של רק לחשוב עליהם.
״לצד״ התפילות היום יומיות שיחזרו כבר, שיגמר כבר, שנתחיל להשתקם, כולנו ויותר מכולנו הם.
״לצד״ איזה מועקה כזו, ממש מוחשית וגדולה ושואבת אוויר, אנחנו עובדים, מתאמנים, לומדים, מבלים…
הכל ״לצד״.

ואני שואלת את עצמי אם ה"לצד" הזה אי פעם יעלם…

אני חושבת שלא, אני חושבת שכולנו נלמד לחיות ״לצד״, לשמוח ״לצד״, לנהל שגרה ״לצד״, זו המציאות החדשה שלנו, לא ״עד הסוף״ אלא ״לצד״.

השנים האחרונות היו ברמה האישית והמשפחתית הטובות בחיי

אוטוטו אני חוגגת יום הולדת… 46…. מתקרבת לגיל 50 (ברור שיהיה פוסט יום הולדת, זו כבר מסורת:-).
אם אני מנתקת את כל מה שקרה במדינה שלי ובעולם בכלל השנים האחרונות היו הטובות בחיי, הצלחתי לעשות שינוי מטורף בגוף שלי ובנראות שלי, אני מנהלת שגרת אימונים כבר שנים, מבחינת עבודה אני במקום שאני אוהבת ובתפקיד שמתאים לי ושמאפשר לי להנות ממנו רוב הזמן.

המשפחה שלי פורחת, שחר שלי האלוף הזה רק מתפתח יותר ויותר, באמת שמדובר בשילוב של חריצות, תעוזה, יזמות ובטחון עצמי שמעוררים התפעלות (אבל זה בכלל לפוסט אחר).

אני אוטוטו מסיימת תואר שני, הקמתי את האתר שלי, את הבייבי שלי, אני עובדת על כמה דברים חדשים וסופר מרגשים (אם תם רוצים טיזר אז בעקבות חברים ובעיקר בעקבות אנשים שלא מכירים אותי באופן אישי אלא רק דרך האתר החלטתי להרים את הכפפה ולבנות 2-3 הרצאות בנושא אהבה וקבלה עצמית, ניהול בין דורי ואושר, פרטים בהמשך…).

פארח

לפני שבועיים יצאתי למשימת חיי, לשליחות אמיתית, למצוא תורם כליה לפארח, הרוקח האחראי שלי, האיש הכי טהור ביקום שמגיע לו לחיות ולגדל את המשפחה היפה שלו, יצאתי לדרך עם אמונה גדולה בהצלחה שלנו, עדיין לא הצלחנו אבל אנחנו לגמרי בדרך, זה הזמן להזכיר ולבקש, תיכנסו לפוסט הבא, תלמדו להכיר את פארח ותשתפו את הפוסט הזה איפה שרק אפשר, מגיע לו !!!

רוצים להגיע ישירות לטופס הרשמה לבדיקת התאמה לתרומת כליה לפארח? ממש כאן.

רוצים לפנות לפארח ישירות? מוזמנים לכתוב לו בפייסבוק.

למדתי "אותי" בשנים האחרונות כמו שאף פעם לא חשבתי שאפשר

עשיתי סדר וניקיון באנשים שסובבים אותי, חידדתי את היכולת להבין מה טוב ומדויק לי, למדתי ליהנות (באופן יחסי כן?) מ"הכאן ועכשיו", למדתי לשים את האגו שלי בצד שמדובר באנשים שיקרים לי, למדתי לבקר את עצמי אבל גם לחמול כשצריך, למדתי אותי בשנים האחרונות כמו שאף פעם לא חשבתי שאפשר ואני מרגישה שזה כל כך חשוב.

לסיכום

הכל באמת באמת (חמסה חמסה, שום בצל) מדהים, אם רק באמת היה אפשר לנתק.
אי אפשר לנתק, הם צריכים לחזור.
כדי שאולי אולי פוסט שהתחיל כמו זה ישמע נורמלי שוב, תלונות על מבחנים ועומס של לימודים…

אני מסתכלת על הפוסט הזה, קוראת אותו והוא כל כך אני, מפוזר, מערבב כמה נושאים יחד, כאילו לא קשור ולא "מסודר" אבל הוא הכי אמיתי, הכי נכון, הכי שורף והכי אני, ככה פשוט.

במסגרת החיפושים שלי ללימודי המשך התעניינתי במספר מכללות לגבי לימודי IL CBT, קואצ'ינג והנחיית קבוצות, באחת השיחות עם נציגת המכללה אחרי שסיפרתי לה על עצמי, מה מעניין אותי ומה אני רוצה לעשות היא אמרה לי "אני חושבת שאת חייבת להתחיל מהנחיית קבוצות, אומנם את מעידה על עצמך שאת טובה בזה אבל חשוב מאוד ללמוד את היסודות"…, עניתי לה שאני פוחדת ללמוד משהו שאני טובה בו באופן טבעי, אני לא רוצה להיכנס לתבניות של מה מותר ומה אסור, מה מקובל ומה הסדר הנכון, אני רוצה לקבוע את הסדר, אני רוצה את זה גס ולא מהוקצע, אני רוצה את זה מבולגן ואמיתי, אני רוצה את זה אני, הפוסט הזה ממש חידד לי את זה עכשיו.

התבנית היחידה שאני מוכנה להיכנס אליה היא התבנית שלי

מוזמנים לגלות עליי קצת יותר בפייסבוק, באינסטגרם, מבטיחה שממש בקרוב האתר הזה יהיה הכי אני שיש:-), אתם יודעים מה? הוא כבר אני:-).

שירלי.