לנהל בזמן מלחמה

כמה מילים לפתיחה…

לקח לי יותר משבוע, להוציא, לשחרר, להעלות על הכתב את השבוע האחרון, את מה שעובר עליי, על הקרובים לי, על המשפחה שלי, על החנות שלי, על המדינה שלי.

ידעתי שזה יעשה לי טוב לכתוב ולשחרר אבל יחד עם זאת הבנתי שאני זקוקה לזמן לעשות את זה ולא ממש היה:-), אז הלילה הזה החלטתי לוותר על השינה ולשבת להוציא את שעל ליבי ושבמוחי.

זה עושה לי טוב, בשיא הצניעות אני אגיד שזה עושה בדרך כלל גם לאחרים טוב, לסדר את המחשבות שלהם ויותר מהכול זה מכין אותי לתקופה הלא פשוטה שאני צריכה לעבור על שלל התפקידים והכובעים שאני מנהלת.

מתחילה:-)

25 שנים שאני בסופר פארם, לפני 22 שנים התמניתי למנהלת מחלקה וב-17 שנים האחרונות אני  מנהלת חנות, אצלנו קוראים לזה עמיתה.

בורוכוב גבעתיים היא החנות השישית שלי, החנות שאני מנהלת אותה הכי הרבה זמן (כבר 6 שנים !!!), חנות שרציתי מאוד, שחיכיתי לה, חנות שממוקמת בעיר מגוריי, בשכונת מגוריי, קרוב לבית הספר של הילדים, קרוב למכון, קרוב לקוסמטיקאית, קרוב לסופר האהוב עליי… בקיצור הבנתם, קרוב:-).

כן, היא לא הכי גדולה, היא לא הכי יפה, היא לא הכי רווחית אבל עבורי ובשבילי היא מושלמת, היא מאפשרת לי לנהל אותה באהבה וחשק יחד עם לחיות חיים מלאי עניין, תוכן ומשמעות.

היא מאפשרת לי את האיזון הכל כך חשוב הזה עבורי של Work life balance, היא מאפשרת לי להיות מספיק בבית, מספיק בחנות ומספיק איתי ובשבילי.

היא מאפשרת לי להשלים תואר ראשון (בהצטיינות, כן כן, אני משוויצה עכשיו), כמעט לסיים תואר שני (אולי גם הוא יהיה בהצטיינות?:-)), להתאמן בבוקר כמו שאני אוהבת בלי לחץ של זמן ובכלל, אני מודעת לעצמי, אני לא אוהבת להרגיש חנוקה, לא בעבודה ולא בחיי האישיים, חשוב לי מאוד האיזון הזה בין הבית לעבודה ועוד יותר חשוב לי האיזון הזה עם עצמי, לא להרגיש שהעבודה או כל דבר אחר שואב אותי ולא מאפשר לי לנשום.

הקרבה לבית מאפשרת לי גם בימים שאני שעות ארוכות בעבודה לקפוץ הביתה לאכול צהריים עם הילדים ולחזור, לקפוץ בשבת לשתות קפה עם הרוקח שלי, להגיע לחנות תוך דקות שמתעוררת איזה בעיה קריטית ולראות את החנות אפילו בימי חופש כי הרי זה כל כך קרוב אז למה לא בעצם?

הקרבה והתמרון מאפשרים לי להרגיש כל הזמן שאני בחנות וכל הזמן שאני בבית וזה יתרון עצום.

אבל זה לא רק הנוחות, לא פחות חשוב עבורי הוא החיבור וההתאמה של החנות אליי, יש חנויות מאוד קרובות אליי ואפילו גדולות יותר ונחשבות יותר שלא הייתי רוצה, אני לא מחוברת אליהן, יש גם חנויות פחות קרובות שאני אוהבת ואם אי פעם ארצה לעשות שינוי הן בהחלט באות בחשבון, אני יודעת מה טוב לי.

יש מנהלים שמונעים מכסף, יש מנהלים שמונעים מאגו, יש מנהלים שיתפקדו באותה רמה בכל מקום, יש מנהלים שפשוט נותנים לאחרים להניע אותם…

אני מנהלת שמונעת ומתפקדת הכי טוב כשאני במקום שאני מרגישה שנכון לי, מקום שאני מחוברת אליו, אם לוקחים את זה לחנות אז חנות שהאנרגיה שלה עושה לי טוב, שהיא גדולה ומרווחת, שהתקרה גבוהה, שהלקוחות מוצאים חן בעיניי, שהעובדים מוצאים חן בעיניי ובורוכוב היא ממש כזאת.

זאת חנות שעושה לי טוב על הלב, פשוט ככה.

אז כן, יש מחירים כמו שאמרתי, אבל עבורי אחרי ניסיון של 5 חנויות ומסע עם עצמי הבנתי שפה בבורוכוב אני רוצה להישאר כי לי היא הכי מתאימה.

כתבתי לא מעט על סופר פארם, כתבתי לא מעט על התפקיד שלי בסופר פארם וכתבתי המווון על עצמי ועל הצורך שלי במודעות עצמית כדי להיות מאושרת יותר, מזמינה אתכם להשלים ולקרוא אם אני חדשה לכם:-).

מלחמת "עם כלביא"

מלחמת "עם כלביא" פרצה בלילה שבין חמישי לשישי האחרון 13.6.25, בימי שישי אני לומדת בזום במסגרת התואר השני, סוף השבוע הזה היה מצעד הגאווה בשישי אליו תכננתי ללכת ובשבת ה-הופעה שחיכיתי לה, עופר ניסים (עופרההההה) בפארק הירקון.

פעם ראשונה ששחר הסכים להצטרף אליי להופעה, תכננתי לפגוש לא מעט חברים שם, כל האיבזורים הצבעוניים היו מוכנים והמיינד סט שלי היה לגמרי מכוון לשם.

אבל… תוכניות לחוד ומציאות לחוד

כמו שאמרתי המלחמה פרצה.

עכשיו בואו… אנחנו בתוך מלחמה מאוקטובר 2023, לא חווינו שגרה כמעט שנתיים והאמת? לפני המהפכה המשטרית, לפני זה קורונה….. לא חווינו שגרה כבר שנים!

אבל, פה אין ספק שהייתה עליית מדרגה, האזעקה שבישרה לנו על פרוץ המלחמה גרמה לכולנו להבין שאנחנו ב-level אחר.

אז יחד עם הירידה למקלט, המחשבות על מה צריך לארוז, צריך בכלל לארוז? איך להיערך מראש? הדאגה לילדים ולכלבים, וכל מה שמעסיק כל הורה במציאות המטורפת שלנו לי יש יקום נוסף, יקום של ניהול עסק חיוני, בית מרקחת, סניף של בית המרקחת של המדינה שחייב להישאר פתוח.

יש לי עוד משפחה בנוסף למשפחה הגרעינית שלי, עוד משפחה לדאוג לה, לחשוב עליה, להבין איך אני נערכת מולה והמשפחה הזאת מפוזרת בכל הארץ, יש לי עובדים סטודנטים שמגיעים מהצפון הרחוק, יש לי רוקחים שגרים מאוד רחוק ועושים את הנסיעה כל יום, יש כאלה שחולקים מגורים פה באזור אבל הבית שלהם בגבול סוריה, מרחק 3 שעות מפה, שם גם המשפחה שלהם.

יש לי בני נוער שעובדים אצלי ומן הסתם נדרשת רגישות גבוהה יותר אליהם, ומה עם המנקה, יגיע? יש לו מרחב מוגן בכלל?

בקיצור יש לי עוד "סט של מחשבות וחרדות" בנוסף לסט שרובנו חולקים.

אז מצד אחד אני כמנהלת מאוד רוצה להבין את האנשים שלי, להבין את הפחד שלהם להגיע לעבודה, להבין את רמות החרדה השונות, לנסות להכיל…. אבל מצד שני יש לי עסק לפתוח, עסק שבימי מלחמה עובד פי 3 לפחות מיום רגיל, עסק מספק תרופות, ציוד חיוני כמו מזון תינוקות וחיתולים, עסק שמספק מעט אסקיפיזם ואוויר לתושבי השכונה, עסק חיוני– זה אומר הכול.

אני פותחת בחמישי בלילה את המערכת של שישי ומנסה להבין מי יגיע ומי לא, תוך כדי אני מקבלת הודעות של חלק מהצוות שמפחדים ולא רוצים להגיע.

הלימודים שלי מבוטלים, ברור שאני יוצאת לחנות, תכל'ס גם אם לא היו מתבטלים הייתי הולכת, ברגעים כאלה לתפיסתי מנהל חייב להיות בחנות.

הצוות כמעט כולו הגיע לעבודה !

הצוות כמעט כולו הגיע לעבודה, קשה לי להסביר לכם איזו גאווה חשתי שהגעתי לחנות וראיתי את כולם מפרפרים בין לקוחות, את מיכלי, הרוקחת המהממת שלי עם תור של עשרות אנשים מנסה לג'נגל, את דפנה, נערה שעוד אין לה 18 שזה היום השני שלה בעבודה (!!!) והיא הגיעה, את נחומיק האלוף שלי שעצם היותו נוכח מרגיעה אותי ואת תושבי השכונה שכל כך אוהבים אותו, כמעט כולם הגיעו, החנות עם עומס לא טיפוסי בכלל לשישי בשמונה בבוקר, אני קוראת לזה "התחלנו".

סיימנו את המשמרת הזאת בשעה 16:30 ביום שישי עם הלשון בחוץ אבל עם תחושת סיפוק וגאווה עצומה כולנו, אני כמנהלת הרגשתי "שיש לי על מי לסמוך" וזו תחושה מדהימה.

פה מגיע השלב בפוסט שאני צריכה לבחור במה להתמקד, כי יש כל כך הרבה שחשוב לי להעביר:-),

אז אשתף אתכם ב-10 כללי ברזל שמנחים אותי בתקופות כאלו של ניהול בזמן מלחמה, דרך אגב, הם מתאימים גם במצב שגרה.

1. לוגיסטיקה והיערכות ראשונית-

להבין מי מגיע ומי לא למשמרת ואיך אני פותחת חנות, להבין איפה ועם מי אני יכולה לתגבר.

להנחות את הצוות , גם מבחינת היערכות לוגיסטית של כניסה לממ"ד בעת אזעקה, גם מבחינת באיזה תרחיש סוגרים חנות, מה מצופה מהם ולשמור כל הזמן על קשר רציף עם מנהלי משמרת שבסופו של דבר מנהלים את החנות.

לחשוב על הבעיות שעלולות להתעורר ולנסות לנטל אותן לפני שהן קורות.

לדוגמא להצמיד למנהלת משמרת שלי טלפון אלחוטי שתענה לשיחות טלפון בזמן עבודה, לבקש מהרוקח שאמור להגיע בעשר בבוקר להקדים, לקפוץ לסופר לקנות מאפים ומתוקים ולשים על השולחן כי מי יודע למי יהיה זמן לצאת לאכול, להכין את בעלי והמשפחה לחוסר הפניות שלי ולדאוג ששחר מבין שהוא אחראי על המשפחה שבבית ואני אחראית על המשפחה שבחנות, להנחות את הצוות בסדר העדיפויות בזמנים כאלה (לדוגמא ליקוט חבילות יכול לחכות, תמלאו את המדפים ותתנו שירות ללקוחות הפיזיים), יש עוד מיליון דוגמאות אבל נראה לי שהבנתם.

להעלות פוסט עם שעות פתיחה בקבוצות הוואטס אפ והפייסבוק האזוריות, לעשות קניות חיוניות הביתה כדי שתרד לי עוד מטלה מהראש, לבדוק שהמוניות עובדות כרגיל ויש לאנשים שלי איך לחזור הביתה.

כל אלה ואחרים חשובים כדי לעשות סדר בראש, להוריד מה שאפשר ולשחרר את עצמי ממטלות קטנות, לטפל במה שאפשר און ליין ולנסות להיערך במצב קיצוני לכל תרחיש, בבית ובעבודה.

2. הכנה של הצוות הניהולי-

הכנה של הצוות הניהולי שהוא העוגן והתשתית של החנות, קודם כל מנטלית ונפשית, להסביר שאנחנו בתוך אירוע, מצופה מאיתנו לשמש דוגמא אישית, מצופה מאיתנו להכיל ולכוון את הצוות, מצופה מאיתנו לנסות לנטרל בעיות מראש ומצופה מאיתנו להבין שתקופה לא פשוטה לפנינו, להיות מודעים לכך נפשית.

אני כותבת להם בקבוצה של המנהלים ביום שבת בבוקר "חברים, ימים לחוצים לפנינו, קחו בחשבון בבקשה".

אני לא צריכה לכתוב מעבר, אנחנו מתורגלים למצבי קצה ואנחנו כבר ארבעתנו ברמת היכרות וקרבה כזו שלא צריך יותר מדי…הם מבינים.

אני מודה שבורכתי בצוות ניהולי מופלא, אנחנו חברים טובים כולנו, שונים אחד מהשני ומשלימים אחד את השני ואין ספק שעבורי, לנהל סיטואציות כאלה יחד עם אנשים מהממים כאלה זו ברכה אמיתית!

3. שיקוף ללקוחות-

אתם יודעים, בימים כאלה לא רק שאני על הקצה, שהעובדים שלי על הקצה…. גם הלקוחות על הקצה…חשוב מאוד להסתכל "על הקצה" הזה בעיניים ולא לפחד.

אם לקוח מתלונן על התור, אם אני רואה לקוח שאני מכירה "כמאתגר" בימי שגרה אז עכשיו…, אם אני מזהה לקוח שמגיע מהבית עצבני ואני מבינה שזה רק עניין של זמן עד שהוא ימצא על מי להוציא, אם מתפתח תור בבית מרקחת  (מה שלרוב קורה במצבים כאלה כי אנחנו לא ערוכים לכמות האנשים שמגיעה לחנות, כי אנחנו בחוסר של כוח אדם, כי לא כולם רוצים להגיע, כי אנשים לרוב במצבים כאלה קונים יותר, מבולבלים יותר ונדרש יותר זמן להעניק להם שירות).

וכמו שהזכרתי בהתחלה, גם הצוות שלי וגם אני חווים את אותה הסיטואציה וקשה לנו יותר לתפקד, להכיל, להתמודד עם הלחץ והחרדה של הבית והילדים….. הכל יותר מאתגר.

אז מה אני עושה?

אני מסתובבת הרבה בשטח המכירה, יותר מהרגיל, אני מחייכת יותר לאנשים, כשאני רואה לקוח שמחפש לדבר אני מדברת איתו, מראה לו שכולנו באותה סירה ושאנחנו פה כדי להעניק לו שירות הכי טוב שאנחנו יכולים במגבלת הנסיבות.

אני מתקשרת מול הלקוחות את הסיטואציה, לפעמים פשוט צריך להגיד לאנשים משפט אחד כדי לגרום להם להבין שבסיטואציה המורכבת הזאת גם אנחנו, העובדים זקוקים להכלה וגם אנחנו העובדים על הקצה.

אני ניגשת לתור בבית מרקחת, אומרת שלום לכולם, מסבירה שאנחנו לא ערוכים לכמות כזאת של אנשים ושהרוקח עושה כמיטב יכולתו להעניק שירות.

מסבירה שגם אצלנו חלק מהצוות גר מאוד רחוק ולא מגיע לעבודה, חלק מגוייס, שאספקת הסחורה גם היא חווה קשיים, שחלק גדול מבתי המרקחת של קופות החולים סגורות ואנחנו כן הצלחנו לפתוח ולתת שירות לאנשים.

אני מנחה את הצוות שלי לעשות אותו דבר, להרגיש את האנשים ולשקף להם, לא לפחד מהאמת.

אני ממש רואה איך פרצופים נאנחים, עייפים ועצבניים הופכים באחת למחייכים, מבינים, מכילים ואסירי תודה שאנחנו כאן לתת להם שירות, ממתינים בתור בסבלנות ומקפידים גם להגיד תודה בסוף הביקור.

זה עושה לנו העובדים טוב על הלב, זה עושה טוב ללקוחות להעביר את הביקור ברוגע ולא בעצבים כי לקצר את התור זה לא יקצר וזה גורם לכולנו, הלקוחות והעובדים להרגיש יותר בשליטה.

4. שיקוף לעובדים-

בכללי אני מגדירה את עצמי "מנהלת משתפת", אני מאמינה שעובד טוב ומחובר הוא עובד שמבין למה, ככה אני מתנהגת בתקופות כאלה, אפילו יותר.

אני משתפת במחשבות שלי, בפחדים שלי, אני משתפת בסיטואציות המורכבות איתן אנחנו כמנהלים מתמודדים בתקופות כאלה אבל יותר מהכל אני משתפת את הגאווה שלי בהם, את אסירות התודה שלי, חשוב לי שהם ירגישו שאני רואה אותם, שאני מבינה אותם, שאני פה עבורם.

אם זה בקבוצת הוואטס אפ החנותית, אם זה בחיוך של הבוקר ואם זה במענה, ייעוץ והכוונה בכל שעות הפעילות של החנות.

משתפת אתכם באחת ההודעות שכתבתי לצוות בשבוע האחרון:

ואני באמת אסירת תודה– יחד עם הציפייה שלי מעובד חיוני להבין את תפקידו ולהגיע לעבודה גם בעת מלחמה, אני נפעמת ואסירת תודה על מי שבוחר להגיע למרות החששות והפחדים ולמרות שלהעניק שירות ללקוחות בימים שבקושי יש לך יכולת להכיל את עצמך זה לא פשוט !

אני מזמינה אתכם לקרוא סדרה של 4 פוסטים שעוסקים בניהול, גיוס ושימור כוח אדם, לא מעט ממה שאני כותבת שם מיושם ממש בשבוע האחרון.

5. לפנק לפנק לפנק-

ממש ככה, אנשים עייפים וחרדתיים זקוקים בנוסף למילה טובה גם לפינוקים, גם לפחמימות, גם למתוק:-).

רק בשבוע האחרון היו לנו פיצות, מיליתי את המקפיא בגלידות כדי שמי שירצה יוכל לעשות הפסקת ריענון, רכשתי להם מכונת קפה חדשה, ביום שישי כל עובד שהגיע למשמרת קיבל עוגה לקחת הביתה לשבת ויש עוד תוכניות להמשך:-).

אני מאמינה גדולה בפינוקים קטנים, פחות מוציאה את הצוות שלי לטיולים ולימי כייף, יותר דואגת ליום יום שלהם, למשמרת שלהם, שתהיה כמה שיותר נוחה, מקפידה להביא הרבה מתוק ולא סתם מתוק אלא איכותי כמו שאני קונה הביתה, כשאני אופה אני תמיד אופה כפול, גם לצוות, אנחנו חוגגים את הקרמבו הראשון של החורף, מתענגים על קלאסיקות כמו לחם לבן פרוס ושוקולד "השחר" וזה רק מה שעולה לי עכשיו לראש.

בתקופות כאלה זה יותר נדרש בעיניי מבדרך כלל, קצת תמונות רק מהשבוע האחרון…

6. נראות פסיכולוגית-

מה בסה"כ כולנו רוצים? למה אנחנו זקוקים? אנחנו רוצים שיראו אותנו.

בבית, בעבודה, ברחוב, בטח ובטח בתקופות כאלה.

כתבתי על הנושא הזה של נראות פסיכולוגית פוסט שבעיניי הוא באמת פוסט חובה, מזמינה אתכם לקרוא.

כמו שבבית תפקידי כאמא וכאישה הוא לראות את בעלי ולמרות הלחץ לא לוותר על להכין לו קפה בבוקר, לחבק אותו, לנשק אותו, להזכיר לו כל יום שאני אוהבת אותו.

כאמא ל-3 בנים (שתודה לאל הם רגועים וקוליים להפליא) אני דואגת בתקופות כאלה להיות יותר "נוכחת" בבית למרות שמעשית אני פחות בבית ויותר בעבודה, לבשל להם יותר, לפנק אותם יותר במה שהם אוהבים, לראות אותם.

וגם עם מיקה וגו'ני שלי אני יותר סובלנית מבדרך כלל, מיקוש היחידה שבאמת חרדתית בבית:-).

אז גם בעבודה, עם המשפחה השנייה שלי שאני לגמרי מרגישה שיש לי עוד משפחה אני מקפידה להשתדל לראות אותם, בזמנים כאלה אפילו יותר.

חשוב לי להדגיש- אני בטוחה שלא תמיד אני מצליחה, אני בטוחה שיש עובדים שמרגישים לעיתים שאני לא רואה אותם, אני באמת משתדלת אבל מודעת לעובדה שלא תמיד זה מצליח.

7. הפקת לקחים וייעול סיטואציות-

אחד המאפיינים של זמנים כאלה של מלחמה או של מגיפה הוא העובדה שכל הזמן יש שינויים, אם זה בהנחיות הממשלתיות, אם זה בהנחיות הרשתיות, אם זה בהיקף העבודה שיכול להשתנות מחנות מלאה בלקוחות לחנות ריקה מלקוחות בהפרש של כמה דקות, ממצב של חוסר בעובדים למצב של עודף בעובדים, אם פתאום החנות ניזוקה מפגיעה קרובה כמו שקרה ממש לפני שלושה ימים וצריך לטפל, אם אני תוך כדי מבחינה בצורך או בדרך לייעל דברים…..

אחד הדברים החשובים בעיניי ממנהל ושאני דורשת מהצוות הניהולי שלי הוא להיות יותר ערים לצרכים משתנים, לשנות "חוקים" תוך כדי תנועה, להפיק לקחים והכי הכי חשוב, לשקף אותם לצוות.

דבר נוסף שחשוב מאוד בעיניי לעשות הוא לנהל רשימות של דברים שעשיתי הפעם, דברים שאני חושבת שאפשר לייעל לפעם הבאה, לייצר לעצמי תוכנית עבודה טובה יותר לפעם הבאה בה יידרש ממני לעבוד במצב קיצון.

אני אתן דוגמא.

אני מאוד משתדלת לחדד בפני העובדים שלי כל הזמן את העובדה שהם עובדים בעסק חיוני וככזה הם חייבים לעבוד גם בעת מגיפה, מלחמה או כל דבר אחר.

בוא נגיד שאחד הלקחים שלקחתי לי בסבב הזה הוא לחדד את זה אפילו יותר, להסביר לכל עובד שאני מגייסת את המצופה ממנו, לתת שירות ללקוחות בכל מצב ולהבין את החשיבות והמשמעות של עסק חיוני ועובד חיוני.

ברור לי שזה לא מתאים לכל אחד אבל זה מה שנדרש ולכן אם זה לא מתאים אז אולי זה לא נכון, וחסכתי מעצמי והמרואיין עוגמת נפש בעתיד כי כמו שכולנו יודעים, אנחנו חיים במדינה שבה כמעט ואין שקט.

8. לוותר על מה שלא חיוני ולהתעקש על מה שכן-

מה זאת אומרת?

מצבים מיוחדים מצריכים ממני כמנהלת לחשוב על מה במצבי קיצון אפשר לוותר למרות שבדרך כלל הוא מאוד חשוב, איפה אני יכולה להקל על הצוות, איפה אני יכולה להקל על הלקוחות, איפה אני יכולה לשחרר זמנית ואיפה לא.

לדוגמא מענה טלפוני חשוב מאוד, בעיקר בימים כאלו של מלחמה, מצד שני יש לצוות פחות פניות לענות, העומס גדול ושיחות טלפון של אנשים שבסה"כ מצלצלים לדעת אם אנחנו פתוחים או אם מקבלים מרשמים של קופה מסוימת הולכים לאיבוד.

אז אני דואגת לענות בעצמי יותר לטלפון ולתת מענה, אני דואגת להזכיר לצוות שלי כל הזמן לענות, אני מחדדת ומסבירה את החשיבות של מענה טלפוני בימים כאלה אבל יחד עם זאת אני מנחה אותם שאם לדוגמא יש תור גדל בבית מרקחת ולקוח רוצה לשאול משהו שמצריך את תשומת ליבו של הרוקח להסביר שהרוקח לא יכול לענות כרגע כי יש הרבה אנשים, לקחת מספר טלפון ולבקש שיחזרו אליו.

אם אני אתעקש על מענה טלפוני אבל לא אתן לצוות שלי כלים להתמודד עם הסיטואציה המורכבת של רוקח עם 25 ממתינים בתור ולקוח בטלפון מבקש מענה שברור שהרוקח לא יכול לתת לו באותו רגע אז מה עשיתי בזה? סתם יצרתי תסכול.

אני מנחה את הצוות לענות לכל שיחה שאפשר אבל לנתב אותה על פי המצב הקיים והכי אופטימלי שאני יכולה.

יש עוד הרבה נושאים ודברים שאני פחות מקפידה עליהם במצבים כאלה, Choose your battles, מכירים?

9. לא להתבייש לבקש עזרה ולשתף-

אנחנו כמנהלים פוחדים להודות שקשה לנו, פוחדים להראות חולשה, פוחדים לבקש עזרה או חוששים מה יחשבו עלינו אם נראה פגיעות.

גם אני חולה במחלה הזו לעיתים ואני מנסה להיות מודעת לזה ולהילחם בזה, לבקש עזרה מעמית לעבודה זו לא בושה, כל מה שמקדם אותי ועוזר לי לנהל את החנות שלי ואת עצמי טוב יותר מבורך.

להודות שקשה לי זה ממש בסדר ומשחרר, ברור שצריך לדעת עם מי ומתי אבל זה מאוד מאוד חשוב.

חשוב גם לשקף את זה בבית, כשאני מגיעה הביתה מותשת וטרודה והילדים מתחילים אוטוסטרדה…

אני עוצרת אותם, אני מסבירה להם שאני גמורה ועצבנית, אני הולכת לנוח קצת ואחר כך כל הבקשות יתקבלו באהבה.

כשאני יוצאת הביתה ואני עצבנית אני כותבת לשחר "ממי, אני מגיעה על הקצה, נסה להבין", אני מכינה אותו מראש ובכך חוסכת משנינו מריבה עתידית, תסמכו עליי, זה ממש ככה.

יש לי כמה קבוצות חברים קרובות ששותפים לתפקיד שלי, שבעצם כולנו חווים חוויות דומות, בעיניי במיוחד בתקופות כאלה זה כל כך חשוב לשתף, להוציא, לשחרר, לספר מה עובד לי ומה פחות, להעלות רעיונות יחד ופשוט לחבק, גם אם וירטואלית אחד את השני.

כשאיש הנהלה או מטה מצלצל או כותב לי לשאול לשלומי ואם יש משהו שאפשר לעזור בו זה עושה לי טוב, זה גורם לי להרגיש שרואים אותי, אני מקפידה להראות את זה ולהוקיר תודה על זה, תזכרו תמיד שגם מנכ"ל מחפש משוב, כולנו רוצים להרגיש שיש משמעות לדברים שאנחנו עושים.

זו גדולה להראות חולשה, תזכרו את זה.

10. לראות אותי, לדאוג לאושר שלי-

מנהלת לא רגועה ולא מרוצה לא יכולה לייצר צוות רגוע ומרוצה, מנהלת לא רגועה לא יכולה לטפל בתור לא רגוע, מנהלת שלא אוהבת מה שהיא עושה לא יכולה להעביר את הלאה כי אין לה מה להעביר.

כל כך פשוט וכל כך חשוב תמיד, בטח בסיטואציות כאלה.

אני אוהבת את העבודה שלי, אני אוהבת את התפקיד שלי, אני אוהבת את החנות שלי.

לכן אני יכולה להעביר את הלאה, לשדר את זה החוצה.

אם אתם כמנהלים מרגישים שאתם על הקצה תמצאו את הדבר הזה שמרגיע אתכם, שמשמח אתכם ותדאגו לעשות אותו לא רק בשבילכם ובשביל המשפחה שלכם אלא גם בשביל העובדים שלכם.

אני מודה שזה לא פשוט, לכולנו יש נטייה לשכוח את עצמנו בסיטואציות כאלה אבל אסור !

לכו להתאמן, צאו להליכה, תקנו את הנעליים שרציתן והתקמצנתן כי זה עושה לכן טוב, תכתבו פוסט ותפרקו את שעל ליבכן שאני שאני עושה ממש עכשיו:-), תעשו מדיטציה 10 דקות, מקלחת חמה וארוכה.

כל אחת ומה שעושה לה טוב אבל תעשו.

זה קריטי וחשוב להמשך התפקוד הגבוה שלכם כמנהלים, להיות רגועים ומאושרים – ככה פשוט.

ברמה האישית אני מודה שבתקופות כאלה של מגיפה, מלחמה או כל מצב קיצון אחר אני בשיא שלי כמנהלת, אני חושבת שלנהל בית מרקחת בעת מלחמה זו שליחות, אני חושבת שלספק לתושבי השכונה שלי שאני כל כך אוהבת אסקפיזם בימים כאלה זו שליחות, אני חושבת שלחלק שוקולדים ללקוחות אחרי שיצאנו ממרחב מוגן ולהעלות חיוך על הפנים שלהם נותן להם ולי הרגשה הכי טובה,

לפתוח בית מרקחת ולתת שירות לאנשים במצבי חירום, להיות בית המרקחת של המדינה ולהישאר פתוחה שלא כולם מסביבי מצליחים זו גאווה גדולה שלי בעצמי ושלי בצוות המופלא שלי.

אף פעם לא יצא לי לעבוד בעבודה שהיא לא חיונית אבל לדעתי אם הייתי צריכה לשבת בבית בתקופות כאלה הייתי יוצאת מדעתי, עושה לי טוב להתלבש, להתאפר, לקום לעבודה, לנהל חיי שגרה, לנשום אוויר, אני חושבת שעם הקושי זה מאוד מאוד חשוב לנהל חיי שגרה בתקופות כאלה ואיזה כייף שיש לי ולעובדים שלי את האפשרות הזאת.

אז כן, אני באופוריה בתקופות כאלה, אני מרגישה שאני הגרסה הכי טובה של עצמי בתקופות כאלה, אני נזכרת למה אני אוהבת את העבודה שלי ואני דואגת גם להעביר את זה הלאה לצוות הניהולי שלי, לצוות וללקוחות.

לסיכום….

עברו רק 8 ימים מפרוץ מלחמת "עם כלביא" ,יש לנו עוד דרך, יש לנו עוד חזיתות, יש לנו 53 חטופים בעזה, יש לנו חיילים שנפצעים ונהרגים, אזרחים שנפגעים, בתים הרוסים, אנחנו הישראלים חיים במציאות מורכבת, אנחנו המנהלים ובטח ובטח החיוניים שבינינו צריכים להיות מודעים לתפקיד שלקחנו על עצמנו ולהשתדל לעשות אותו הכי טוב שאנחנו יכולים, קודם כל בשביל עצמנו וגם בשביל משפחת העובדים שלנו.

מזמינה אתכם לקרוא אותי באתר שלי, מזמינה אתכם להגיב, אפשר כאן ואפשר בפרטי, מקווה שהאתר הזה יעשה לכם טוב כמעט כמו לי:-).

בתקווה לימים שקטים וטובים יותר,

שירלי